מה באמת בריא, מה רצוי לצמצם,
ואילו מיתוסים הגיע הזמן לשבור?
"וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר", "שֶׁמֶן מָטִיב פָּנִים" מזכירים שכבר דורות שמן מסמל שפע וריפוי. הוא שימש בטקסים וברפואה מסורתית, ונשזר בשפה כסמל לשמחה ולשפע.
איך מרכיב עתיק כל־כך הפך בעשורים האחרונים למוקד ויכוח? לפתע כל שמן קיבל תדמית קיצונית אחרת.
בחג של אור ושמן, זה הזמן להאיר את התמונה: להבין אילו שמנים מתאימים לבישול יומיומי, אילו פחות מומלצים, ואילו מיתוסים הגיע הזמן להשאיר מאחור.
שמנים ושומנים – ההבדל האמיתי (והפשוט)
כדי להתחיל לעשות סדר בעולם השומנים, חשוב לזכור שכולם שייכים לאותה משפחה – ליפידים, מולקולות שומן מסוגים שונים.
המונחים "שמן" או "שומן רווי" אינם תמיד תיאור כימי מדויק, אלא בעיקר הגדרה פרקטית: איך השומן מתנהג בטמפרטורת החדר ועד כמה חומצות שומן רוויות דומיננטיות בו.
שמן – נוזלי ועתיר שומן בלתי־רווי, לרוב צמחי: זית, אבוקדו, אגוזים, חמניות וקנולה. הוא נוזלי כי מכיל חומצות שומן גמישות – בלתי-רוויות. רבים מהשמנים מתאימים לשימוש יומיומי וחלקם יציבים גם לחימום.
שומן – מוצק ועתיר שומן רווי: חמאה, שמנת, גבינות שמנות ושומן בקר. שמן דקלים וקוקוס, למרות מקורם הצמחי, דומים בהרכבם לשומן רווי.
מה באמת הופך שמן ל"בריא"?
ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית בשיטת NLP ויועצת לחברת הרבלייף, מציעה להתמקד בשלושה גורמים מרכזיים:
- סוג חומצות השומן – שמנים עשירים בשומן בלתי־רווי – בריאים יותר ללב ומתאימים לסלטים, תיבול ובישול קל. שמנים ושומנים עתירי שומן רווי – יציבים למחבת חמה, אך מומלץ לצרוך במתינות.
- נקודת העשן – מדד ליציבות בחום: זו הטמפרטורה שבה השמן מתחיל להעלות עשן ולהתפרק. נקודת עשן נמוכה אינה הופכת שמן ל‘לא בריא’ – היא רק מגבילה את השימושים שלו. בפועל: טיגון רגיל נע בין 180–160 מעלות וטיגון עמוק מגיע ל־200. לכן שמן עם נקודת עשן גבוהה – מעל 200 מעלות – יתאים יותר לטיגון וצלייה.
- רמת העיבוד – ככל שהשמן מעובד ומזוכך יותר, כך הוא מאבד חלק מהרכיבים הטבעיים הטובים, כמו נוגדי חמצון ונוגדי דלקת. תהליכים אגרסיביים כמו סינון, חימום וזיקוק יוצרים שמן אחיד ועמיד, אך גם כזה שפגיע יותר לחמצון. שמנים איכותיים, לעומת זאת, עוברים עיבוד מינימלי ושומרים על הערכים התזונתיים והיציבות שלהם.
בפועל: קראו תוויות. שמן שמסומן כ־"כתית מעולה" (Extra Virgin) או "כבישה קרה" (Cold Pressed) עבר עיבוד מינימלי ולכן שומר על רוב הרכיבים הטבעיים שלו, התומכים בתפקוד הלב, כלי הדם ומערכת החיסון.
לעומת זאת, תוויות כמו "מזוכך" (Refined) או סימון RBD (זיקוק, הבהרה ודהאודוריזציה) מעידות על שמן שעבר תהליך עיבוד משמעותי. שמנים כאלה בעלי טעם וריח ניטרליים, יציבים יותר בחום גבוה ומתאימים לטיגון ממושך, אך הם דלים ברכיבים טבעיים.
מייזלר מנפצת מיתוסים:
- "עדיף מרגרינה על פני חמאה" – מיתוס לארכיון. נכון שכיום רוב המרגרינות אינן מכילות שומן טראנס, אך זה עדיין לא הופך אותן לבחירה תזונתית כדאית. רבות מהן מבוססות על שמן דקל מזוכך. עומס השומן הרווי דומה מאוד לזה שבחמאה, ולעיתים אף גבוה יותר, משום ששמן דקל עשיר בחומצות שומן בעייתיות כמו פלמיטית – חומצה שהגוף של רבים מאיתנו מייצר בעודף כתוצאה מתזונה מערבית.
חמאה, כשמשתמשים בה במתינות, טבעית ופחות מעובדת – ולעיתים בחירה טובה יותר ממרגרינה.
- "אסור לטגן בשמן זית" – מיתוס נוסף שמסרב להיכחד. שנים לימדו אותנו ששמן זית "לא מתאים לטיגון", כביכול בגלל נקודת עשן נמוכה. אבל מחקרים עדכניים מוכיחים בדיוק את ההפך: שמן זית כתית מעולה הוא אחד השמנים היציבים ביותר בחימום, אפילו בהשוואה לשמנים מזוככים, בין היתר בזכות הרכיבים הביוכימיים שנשמרים בתהליך הייצור שלו. ולכן, לטיגון קצר ובישול ביתי – שמן זית הוא מהיציבים ביותר.
אז מה כן כדאי להחזיק בבית?
השמנים יכולים להמשיך להיות עבורנו סמל שפע ובריאות, כל עוד נשתמש בהם בחוכמה. כל שמן מתאים למטרה אחרת, והבחירה הנכונה תעשה את ההבדל בין בישול בריא לבישול פחות מוצלח.
- לשימוש יומיומי ולבישול ביתי: שמן זית כתית מעולה – הבחירה המועדפת ברוב המטבחים. יציב, עשיר בנוגדי חמצון, טעים ותורם לבריאות. מצוין להקפצה, בישול קל, תיבול וצלייה.
הטיפ של מייזלר: "למי שמתקשה עם הטעם הדומיננטי של שמן זית – אפשר להתחיל מפתרון ביניים: לערבב חצי-חצי עם שמן ניטרלי יותר".
- לטיגון עמוק: בריאותית – גם פה שמן זית כתית מעולה מחזיק את ידו על העליונה, ולצדו שמן אבוקדו מזוכך, שנחשב לאחד השמנים העמידים ביותר לחום גבוה.
אבל אם מבחינה כלכלית פחות מתאפשר לבזבז ליטר של שמן זית על טיגון עמוק, חשוב לדעת שגם שמן קנולה איכותי או שמן חמניות מסוג High Oleic יתאימו לטיגון קצר ומבוקר בבית.
מה שכן, העיקרון החשוב הוא שטיגון עמוק לא יהפוך להרגל תזונתי יומיומי, לא משנה באיזה שמן משתמשים.
- טיפ חשוב: אחסון נכון של שמנים עושה הבדל גדול. שמנים רגישים לחום, אור ולחות – שלושה גורמים שמזרזים חמצון ופוגעים בערכים התזונתיים. שמן זית, אבוקדו ושמני אגוזים עדיף לשמור בארון סגור ומוצל. שמני אומגה-3, כמו שמן פשתן – שומרים במקרר.
הקפדה על תנאי אחסון נכונים תבטיח שהשמן יישאר יציב, טעים ובריא לאורך זמן.
לפרטים- זיוה וייס- 054-6320094, 03-6360000
