המומחים מהמרכז הארצי לפינוי דירות מספרים על האתגרים הייחודיים לפינוי דירות במרחב הכפרי, ועל הצורך בגישה אנושית לצד יעילות מקצועית
דמיינו בית אבן ישן באחד מיישובי הגליל העליון. מבחוץ – שקט פסטורלי, נוף ירוק של עצי זית, ריח של אורנים באוויר. מבפנים – תוהו ובוהו. רהיטים ישנים מכוסים באבק, שקיות ניילון מלאות חפצים נערמות בפינות, ערימות עיתונים, כלי מטבח מלוכלכים שפוזרו לאורך השנים בכל חדר, ולבסוף גם ניחוח עז של עובש, לחות ולעיתים גם ריקבון.
למרבה הצער, התיאור הזה אינו לקוח ממחזה דמיוני – אלא ממציאות מוכרת היטב למי שעוסק בפינוי דירות של אגרנים כפייתיים. ולא – זו אינה תופעה עירונית בלבד. ביישובים קטנים, מושבים, קיבוצים ועיירות בפריפריה, התופעה לא פחות חמורה – ולעיתים קשה יותר לזיהוי ולטיפול.
האגרנות הכפייתית: לא עניין של לכלוך – אלא של נפש
אגרנות כפייתית היא תופעה נפשית מוכרת, המאופיינת בצורך לא סביר לשמור חפצים, גם כאלה שאין להם כל ערך. לעיתים מדובר באנשים מבוגרים שחיים לבד, לעיתים צעירים שסובלים מטראומה או בידוד חברתי. המרכז הארצי לפינוי דירות מתמודד עם מקרים כאלה מדי שבוע, ולאחרונה גם בגליל ובצפון.
"זה לא תמיד קורה בבתים מוזנחים מראש", מסביר דניאל כ"ץ, איש שטח בכיר בהמרכז הארצי לפינוי דירות. "לפעמים מדובר בבית מטופח למראה, שבעליו לא נותנים לאף אחד להיכנס. רק כששכן מתלונן, או כשהמשפחה מבחינה בריח או בהתנהגות מוזרה – מתגלה התמונה האמיתית".
המורכבות שבשטח – אתגרי הפינוי בגליל
אם פינוי דירה במרכז הארץ כולל הזמנת מכולה וחניה זמינה, בגליל לעיתים מדובר בפעולה לוגיסטית מורכבת. גישה מוגבלת עם רכב, מדרגות אבן תלולות, מבנים כפריים ללא תשתיות מודרניות – כל אלו מוסיפים שכבת קושי.
"בפעם האחרונה נדרשנו להעלות ציוד כבד ברגל לאורך 70 מדרגות אבן, בכפר בצפון", משתף דניאל. "הגענו ארבעה אנשי צוות, והעבודה נמשכה יומיים – רק כדי לרוקן חצי מהתכולה".
במקרים רבים, אין רשויות מקומיות עם אגפים יעודיים לטיפול בתופעה – מה שמקשה על קידום פתרונות לטווח הארוך. כאן, לדבריו של דניאל, נדרשת גם מעורבות קהילתית.
חשיבותו של מענה רגשי
הפינוי עצמו הוא רק השלב הראשון. לא פחות חשוב הוא הטיפול הרגשי. האדם שאגר את תכולת חייו בביתו אינו בהכרח מודע להיקף הבעיה. רבים חווים את הפינוי כאובדן או כפולשנות.
"לכן, אנחנו תמיד מתחילים בשיחה", מדגישת חני, עובדת סוציאלית עצמאית שעובדת בשיתוף פעולה עם המרכז הארצי. "הכוונה היא להבין מה מקור הקושי – ולבנות תהליך שמכבד את הקצב של האדם".
במקרים מסוימים, מציינים במרכז, הפינוי נעשה בנוכחות בן משפחה, רופא או גורם טיפולי. לעיתים נדרשת ליווי מתמשך לאחר הפינוי – כדי למנוע הישנות של המצב.
כשאגרנות הופכת למפגע בריאותי
מעבר למצוקה האישית, דירות אגרנות מהוות סכנה ממשית: מזיקים, התלקחות אש, חדירת מים, ריחות בלתי נסבלים – כל אלה עלולים לפגוע גם בשכנים. ביישובים קטנים בגליל, בהם הקרבה בין בתים גבוהה, הנזק לא נשאר תחום בתוך הדירה.
במקרים חריגים במיוחד, נדרש גם ניקוי תברואתי, חיטוי יסודי ולעיתים אף הדברה. אחת מהמשימות הקשות של צוותי הפינוי היא לסרוק כל ארגז, לבדוק תכולה ולוודא שאין מפגעים בטיחותיים.
האם מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת?
לפי נתוני המרכז הארצי לפינוי דירות, בשנים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים בפניות שמקורן ביישובי הצפון והגליל. הסיבות מגוונות: התבגרות האוכלוסייה, עלייה במצוקה כלכלית, או סתם עלייה במודעות שמובילה לדיווחים.
"בעבר אנשים פשוט התעלמו מהבעיה", אומרת חני. "היום, שכנים וקרובי משפחה מרגישים יותר בנוח להתערב, וזה מבורך".
כיצד נראית התחלה של שינוי
לאחר הפינוי, מתחיל שלב השיקום. חלק מהאנשים בוחרים לעבור דירה, אחרים נעזרים בקרובי משפחה, ולעיתים נדרשת מעורבות של רשויות הרווחה. אך ללא ספק – הרגע המרגש ביותר הוא כאשר הדייר עצמו מצליח לקחת שליטה מחודשת על חייו.
"ראינו מקרים שבהם אחרי הפינוי האדם החל ללמוד, לעבוד, ואפילו אירח שוב אנשים בבית", משתף דניאל. "זה רגע שמזכיר לנו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים".
לסיכום: הגליל – לא רק נוף, גם אחריות קהילתית
התמודדות עם תופעת האגרנות הכפייתית בגליל דורשת רגישות, ידע מקצועי, אורך רוח ולעיתים גם ציוד כבד. אך מעל לכל – היא דורשת קהילה אכפתית ומעורבת. הפנייה למומחים כמו המרכז הארצי לפינוי דירות אינה רק פתרון נקודתי – אלא התחלה של תהליך עומק, שבכוחו להשיב את החיים למסלולם.
