שיעור התלמידים הזכאים במחוז הצפון להארכת זמן בבחינות הבגרות נמוך ממחוזות המרכז וחיפה, שם הוא עומד על 57%. דוח מבקר המדינה מצביע על פערים חמורים במתן ההקלה: תלמידים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה נהנים משיעור זכאות גבוה יותר.
כ־47% מתלמידי מחוז הצפון קיבלו הארכת זמן בבחינות הבגרות, כך עולה מדוח חדש שמפרסם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מתניהו אנגלמן.
הדוח חושף עד כמה נפוצה ההקלה, שנועדה לאפשר לתלמידים עם לקויות למידה, עם הפרעת קשב וריכוז, מגבלה רפואית או קשיים רגשיים ונפשיים, וכן תלמידים בחינוך המיוחד, לצמצם פערים ולבטא את הידע שצברו, מבלי שרמת הבחינות עצמן תיפגע.
״ממצאי הביקורת מטרידים ביותר ומעלים סימן שאלה גדול על שיטת הארכות הזמן״, קובע המבקר אנגלמן.
המבקר מצא כי בשנת הלימודים תשפ״ה יותר ממחצית מהתלמידים שנבחנו בבגרות היו זכאים להארכת זמן – כ־52%, שהם כ־68,500 תלמידים. ב־133 בתי ספר ברחבי הארץ אושרה הארכת זמן ליותר מ־90% מהתלמידים, נתון שמעיד עד כמה הפכה ההקלה לשכיחה.
לשם השוואה, לפני כעשור – בשנת הלימודים התשע"ו (2016-2015) – קיבלו רק 5% מהתלמידים זכאות להארכת זמן בבחינות הבגרות. באותה עת נדרשו התלמידים להציג אבחון מקצועי כדי לקבל את הזכאות הזו. אלא שבשנת 2015 ביטל משרד החינוך את הדרישה הזו ואיפשר לבתי הספר עצמם לבדוק ולהחליט על דעת עצמם אלו תלמידים יהיו זכאים להארכת זמן. בשנים שחלפו מאז, כאמור, זינק מספר הזכאים.
לפי הדוח, כמעט מחצית (45%) מהתלמידים שנבחנו בבגרות בשנת התשפ"ה קיבלו הארכת זמן על בסיס לקות למידה ו/או הפרעת קשב. אלא שההערכות המקובלות באוכלוסייה מצביעות על שיעורים נמוכים בהרבה ללקויות למידה באוכלוסיה, של כ־5%–15% בלבד. במצב כזה, לא ברור מהם הקריטריונים בפועל למתן ההקלות – ומדוע תלמיד אחד זכאי להן ואחר לא.
"לזכאות זו השפעה חיובית…באופן ישיר על ממוצע הציונים של בית הספר בכללותו, כך שלבתי הספר יש אינטרס מובנה במתן זכאות להארכת זמן לתלמידיו", מסביר המבקר.
לפי נתוני הדוח, כ־47% מתלמידי מחוז הצפון קיבלו הארכת זמן בשנת הלימודים תשפ״ה (2024–2025). מדובר בשיעור נמוך יותר ממחוזות חיפה והמרכז, שבהם שיעור הזכאים עומד על 57%, אך גבוה ממחוז הדרום, שבו רק 37% מהתלמידים קיבלו את ההקלה והוא ממוקם בתחתית הדירוג הארצי.
מבקר המדינה ערך בדיקת עומק ב־11 בתי ספר תיכוניים במחוזות ירושלים, המרכז והצפון, ובחן את תהליך קביעת הזכאות להארכת זמן. מהבדיקה עלה כי אף אחד מהתיכונים שנבדקו לא היה נתון להליך של פיקוח או בקרה מצד המחוז על אופן קביעת הזכאות או על שיעור התלמידים שקיבלו את ההקלה. בהיעדר פיקוח, קבע המבקר, כל בית ספר פעל לפי תפיסתו. "יוצא כי ייתכן מצב שבו לשני תלמידים בעלי מאפיינים דומים הלומדים בבתי ספר שונים ייקבעו החלטות שונות – לאחד תאושר הזכאות ואילו לאחר לא", קובע המבקר.
אחת ממנהלות התיכונים שנבדקו מסרה כי ״תהליך מתן ההתאמות מקשה על בית הספר מאחר והוא יוצר חיכוך של בית הספר גם מול מורים וגם מול הורים. החיכוך של הנהלת בית הספר עם
המורים נובע מכך שהם נדרשים לבחון את הצורך בהתאמות למרות שלא הוכשרו לנושא״.
הביקורת העלתה כי תלמידים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה מקבלים הארכת זמן בשיעור של כ־55%, לעומת כ־39% בלבד בקרב תלמידים ממעמד נמוך. כלומר, ההקלה שאמורה לצמצם פערים ניתנת בפועל יותר למי שמגיעים עם יתרון מלכתחילה. ״חמור מכך״, מדגיש המבקר, ״דווקא בקרב התלמידים שמצבם החברתי־כלכלי הוא הטוב ביותר שיעור הזכאות הוא הגבוה ביותר״.
הפערים האלו חוזרים גם בהישגים הלימודיים. תלמידים הנבחנים ברמה של 5 יחידות מתמטיקה מקבלים הארכת זמן בשיעור גבוה יותר, בפער של כ־12% לעומת תלמידים ב־3 יחידות, ובמגזר הערבי הפער אף גבוה יותר ועומד על 25%.
לצד זאת, קיימת חוסר אחידות במתן ההקלות בבתי ספר ברחבי הארץ. יש מוסדות שבהם הארכת הזמן ניתנת לרוב המוחלט של התלמידים, ישנם בתי ספר שבהם שיעור הזכאים נמוך מאוד. לפי הדוח, פערים אלה אינם מוסברים רק בצורכי התלמידים, אלא מעידים על מדיניות משתנה בין בתי ספר ועל היעדר סטנדרט אחיד.
להארכת הזמן עצמה יש גם השפעה ישירה על הציון, עם תוספת ממוצעת של כ־2.5 נקודות – נתון שמחדד את המשמעות של ההחלטה מי יקבל את ההקלה. למרות זאת, למשרד החינוך אין תמונת מצב מלאה ואמינה לגבי הרקע למתן ההקלות, וגם הפיקוח על בתי הספר לוקה כאמור בחסר.
בסיכום הדוח קורא מבקר המדינה לשר החינוך לבחון מחדש את מדיניות ההקלות בבגרויות ולטייב את ההליך, כך שישקף צורך אמיתי, ולא יעמיק פערים בין התלמידים.
