טקס הרמת כוסית לרגל חג החירות, חג האביב, חג הפסח, במכללה הטכנולוגית נוף הגליל, היה שונה משנים עברו.
לאחר הברכות של יו"ר הוועד המנהל ומנכ"לית המכללה, לאחר הרמת הכוסית, ביקשה חברת הוועד המנהל, חווה בכר, מכל המשתתפים להותיר כיסא בשולחן ליל הסדר ועליו תמונת חטוף או חטופה.
מה נשתנה בהרמת כוסית השנה מכל השנים? שבכל השנים אין חטופים, אין נופלים במספרים גבוהים ,ועקורים רבים מביתם השנה הזו כולה מחשבות, הרהורים, התמודדויות, צער, חמלה ודאגה מהלא נודע.
בטקס הרמת כוסית במכללה הטכנולוגית נוף הגליל השתתפו פרט למרצים, ראשי מגמות, חברי הנהלה ומנהלה גם חמישה חברי הוועד המנהל ובראשם אורי קידר, וכן חווה בכר, ראובן שרייר, אשר וקנין, אפרת שביט.
את הטקס הנחתה מנכ"לית המכללה, מרב ששון אמויאל, שהזמינה את אורי קידר לשאת דברים, "אביב הגיע, פסח בא. חג חירות, קשה להאמין שאנחנו כמעט בסוף אפריל, ובמציאות החדשה והאבסורדית בה אנחנו חיים היום, אנו מרגישים שהזמן עצר מלכת ב-7 באוקטובר, על אף הימים, השבועות והחודשים שחלפו מאז.
מקפיא את הדם כאשר יש הודעת דובר צה"ל על כי "הותר לפרסום" וכל שם שמועלה בהודעה כאילו אחד מבנינו הוא. מעל 600 חללים מקרב מיטב בנינו ובנותיו.
חייבים לזכור גם את 133 החטופים שנותרו עדיין בידי חמאס בין בחיים ובין חלק לצערנו לא. החטופים הם חלק מגופנו, פועל יוצא של מחדל נוראי של המערכת כולה, ממשלתית, צבאית, מודיעינית שהתרחשה ביום הארור ההוא.
בפסח זה נשב כולנו בשולחן החג ונספר על יציאת מצרים, כאשר השנה הנרטיב של יציאה מעבדות לחירות פועם בלבבותינו חזק באופן מיוחד. פדיון שבויים היא המצווה החשובה בחג זה.
בתקופה מאתגרת זו חשוב שנביט קדימה, שנחבק איש איש את רעהו, ימין או שמאל, דתיים, חרדים וחילוניים, לגרום לאיחוד העם שהיה על סף פילוג ב-6 לאוקטובר, לקראת עתיד טוב יותר.
חשוב שנטפח את הסביבה שלנו, נתכנס יחד כדי לחזק את השייכות שלנו ולחגוג את המסורת שלנו.
פסח הוא זמן לזכור את ההיסטוריה שלנו, אבל גם לחשוב על ההווה ועל עתיד המשותף שלנו כעם חפץ חיים ושלום."
אחריו ברכה המנכ"לית ואמרה: "השנה יותר מבכל שנה, חג הפסח הוא בעיקר חג החירות. כולנו מייחלים לשחרורם של החטופים, לחזרתם אל משפחותיהם, להשבת חירותם לחייהם.
התקפת הטרור הרצחנית בשבעה באוקטובר הפכה לכולנו בארץ הזאת את החיים, והשפיעה כמובן גם על ההשכלה הגבוהה ועלינו פה במכללה.
חווינו ביטולי רישום לשנה א', כאשר למעלה מ-50% נבעו מהשלכות המלחמה.
פתחנו את השנה באיחור של כחודשיים, ומאז כל המרצים וצוות המנהלה עובד במרץ רב על מנת להשלים את הזמן החסר.
אני חייבת לציין במעמד זה את התגייסותם המרגשת והמרשימה של סגל המרצים, יהודים וערבים כאחד, להוראה בהתנדבות של המילואימניקים שלנו.
אני מודה לכל אחד ואחת מחברי הצוות המנהלי שנתרם למשימת התמיכה בעורף, אם בהתנדבות בהכנת אוכל ואם בהכנת המשלוחים ומסירתם לבתי משפחות המילואימניקים.
זאת שנה קשה, ומאתגרת במיוחד, ובכל זאת, היה לנו חשוב ליישם את הביטוי הבלתי אפשרי 'שגרת חירום'."
בתום הברכות והטעימות הקלות התכנס הצוות לשיח קבוצתי משתף ברוח ערכי החג.
