הסבא של הטייסים איננו: אבי שגיא , האיש עם השפם, האופניים והפרחים ,איננו

רבים ליוו למנוחת עולמים בדרכו האחרונה את אבי  שגיא, האבא האוהב של רקפת , עמרית ודגנית, סבא מסור ומפנק  ואהבת חייה של הגננת המסורה והוותיקה מראשוני גננות עפולה, צפרירה.

אבי , אשר נפטר שבע ימים ומעשים היה גמלאי אגד , עובד לשעבר במרכז הילדים והנוער אמונה כנהג וכגנן הפנימייה, אבא וסבא אוהב ומסור עד אין קץ , איש אשר רוח בו.

בהלוויה בה השתתפו רבים מאנשי השכונה בעפולה, כפי שהם קוראים למקום בו פעמו חייהם, ומתחנות חיו השונות באגד, בפנימייה, בבית הכנסת הגדול,  ספדה הבת רקפת וסיפרה על מסע ארוך בן תשעים שנים, מלידה בשכונת מאה שערים בירושלים ועד למנוחתו כבוד בבית העלמין בעפולה.

רקפת סיפרה על אבא אוהב ומחבק, מיוחד ומסור , " האיש עם השפם , האופניים, שהיה " מגדיר הצמחים האנושי" ,"הנהג האחראי והמצטיין" , שילוב נדיר בין אהבת האדם והצומח.

הבת הבכורה המחנכת המיתולוגית, רקפת פרסיקו ספדה בהתרגשות לאביה : "אבא אהוב אני מאושרת לעדכן אותך כי אמש,  כבר לא צפית בחדשות, התבשרנו על חתימת הסכם , החטופים והחללים ישובו הביתה,  תמה המלחמה.

חלפו שנתיים מהשביעי באוקטובר,  והיום, תם חלק ממסע חייך,  מסע שהחל בשנת 1933 כשנולדת בירושלים, במאה שערים ומה רבה הייתה גאוותך לספר לכולם שאתה יליד ירושלים.

כביתך  הבכורה,  כמורה ומחנכת שנים רבות,  אני מבקשת במעמד המרגש היום להעניק לך גביעי הצטיינות.

הפלאת לעשות בכל תחום כחבר אגד  וותיק יחד עם שותף חבריך, מוישלה פודולר,  היו לך נוסעים בקו 301 לחיפה, חברים.

נסעו איתך בוקר בוקר. מי לעבודה, מי לאוניברסיטה, מי לצבא , את הנוסעים הקשישים היית מפנק ועוצר להם בפתח שער ביתם.

ועל כך אתה זוכה בתואר מצטיין בתחום יחסי אנוש.

אבא שלנו, אבי השפם והאופניים. אני כילדה בכיסא האחורי והאחיות שלי בכיסא הקדמי , כבר  אז מנעת זיהום אוויר, שמרת על כדור הארץ ואתה זוכה בתואר כבוד.

אתה היית ספורטאי בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידך, כילדה נסעתי איתך לצפות במשחקי כדורגל כי אהרן אחיך היה שוער.

היית אלוף בעמידות ידיים,  יחד צעדנו בכל צעדות ישראל,  צעדת הגולן, הכנרת, ירושלים, הגלבוע וצעדה גבעת המורה.

היית חייל בנח"ל , שם גם הכרת את אמא זכרה לברכה , לחמת בכל מלחמות ישראל, גדלנו על סיפורים שלך,   מהקרבות המארבים בגבול הצפון בימים של טרום מלחמת ששת הימים.

להיות אבא, ה- אבא, בדגש על ה"א הידיעה, אבא. אכן הצלחת בענק , יחד עם אמא גידלת טיפחת, והשקעת  בנו,  נתת דוגמא אישית לכל הסובבים , אבא  לא למד את זה באוניברסיטה. לא עשה B.A. לא עשה MA. היכולות והרגיש היו בנימי נפשו.

כן,  , אבא אתה זוכה לאות מופת. האבא, הסבא, , הסבא רבא, זכית לנחת מהנכדים, נכדות נינים ונינות , היית  מאושר.

אבא, אני רוצה להודות לך שזגינו לגדול בבית היפה שבניתם , מוקף  בגינה ירוקה ופורחת.

לפני מספר ימים ביקשת ממני לשתול ורדים,  מעיין הנכדה פינקה אותך בצמחי פטוניות ואני שכנעתי אותך שבקרוב נשתול פרחי חורף וכמובן רקפות .

יחד איתך מילדות שתלנו כסחנו את הדשא. עדרנו את האדמה,  בתקופה האחרונה העברת את האחריות למאירק'ה  שדאג לכסח את הגינה, לגזום, לטפח את החצר, היית  זוכה אבא בפרס הגינה היפה.

בימים האחרונים הגוף החל לאותת,  רמזים של חולשה הרגשתי אותך,  לא היה צורך להכביר במילים, היינו יחד בראש השנה ובסוכות 24 שעות לפני שעזבת  הגיעה ירדן, הנכדה והנינים, הגיע ירדן, הנכדים והנינים .

אני מתפללת שעזבת אותנו איש שמח גאה במשפחה. מפוארת, אני מקווה שלא סבלת בדקות האחרונות.

אבא אני סומכת עליך, מקווה שאתה זוכר לנווט ואתה בדרך הנכונה לגן העדן,  אתה ממש לא זקוק לוויז.

בשפת הילדים היית מוש..

המשפחה מבקשת להודות למטפלת המסורה אולימפיה. ולמטפל סנג'ר שתמיד רצו שיהיה לך רק טוב."

הנכד הבכור, ינון, טייס קרב עטור הילה ותהילה  סיפר על הסבא המיוחד שהיה ספורטאי מצטיין, מודל ומופת  " כל אחד היה רוצה להיות חבר ומענטש קצת יותר כמו אבי שגיא, איש יקר וטוב לב שמח, מלא אנרגיה חברמן, לא עושה עניין משום דבר, שומר על קשר עם חבריו מאגד והפרלמנט' עומד בכניסה לבית ומברך לשלום את תלמידי בית ספר אלון יזרעאל

כל אחד היה רוצה להיות קליל וספונטני קצת יותר כמו אבי שגיא שהיה מגיע לבקר ולו בשביל לראות מה נשמע לחמש דקות מתקשר להדסל'ה . אחותו הצעירה , שוטף כמה כלים שנותרו בכיור וחוזר הביתה.

כל אחד היה רוצה להיות אתלט קצת יותר כמו אבי שגיא להשתתף בצעדות , לרכב על האופניים עד גיל 80 ולהשיג את הנכד שלך בן ה 16 בריצת 100 מטר.

כל אחד היה רוצה להיות חיוני למדינה קצת יותר כמו אבי שגיא, להיות חלק מגרעין נח"ל, להשתתף במלחמות ישראל, להיות אכפתי לנעשה בפוליטיקה העירונית והארצית ולחנך לעשייה ומעורבות.

כלאחד היה רוצה להיות שטותניק קצת יותר כמו אבי שגיא'  שהיה עובר מאחורי סבתא ונותן לה צביטה במותניים. הרבה אחרי תקופת החיזורים , שרואה  את שר התיירות, עוזי ברעם בתערוכת אוטומוטור מנופף וצועק לו עוזי עוזי כאילו היה החבר הכי טוב שלו מילדות, הוא בכלל עושה בושות מבלי שיזיז לו.

כל אחד היה רוצה להיות מארח קצת יותר כמו אבי שגיא שתמיד יש אצלו מה לאכול וידע להכין את ארוחות הערב באפס מאמץ או להביא פלאפל גולני כשרוצים להתפנק , להיות על תקן הסו שף של סבתא שביצע בדיוק את הנחיותיה.

כל אחד היה רוצה להיות איש משפחה קצת יותר כמו אבי שגיא'  שהמשפחה עבורו היא הדבר החשוב ביותר ויעשה עבורה הכל, , תמיד' והיא עטפה אותו באהבה.

כל אחד היה רוצה להיות בן זוג קצת יותר כמו אבי שגיא בעל וחבר לסבתה צפרירה שנתן דוגמה אישית לזוגיות טובה, ערבות הדדית ורעות.

כל אחד היה רוצה להיות אבא קצת יותר כמו אבי שגיא,  אבו אל בנאת גאה שעשה כל שרק יכול כדי שיהיו לבנותיו חיים טובים ולא חסך דבר.

כל אחד היה רוצה להיות סבא קצת יותר כמו אבי שגיא, סבא, שמוכן תמיד להפוך את העולם ולעשות הכל בשביל כל אחד מנבחרת הנכדים והנינים, שמצידם הקפידו עד יומו האחרון לבקר אותו מתי שרק אפשר ,  לקבל את הנשיקה המוכרת עם הספאם  במרכז הראש על השיער.

ואני?  אני בהחלט הייתי רוצה להיות קצת יותר כמוך וזכיתי שהיית סבא שלי לעולם תהיה דמות שעיצבה אותי ואת מהלך חיי.

על כל מה שהענקת לאורך השנים בדרכך המיוחדת. אני אסיר תודה/

היה תענוג."

הבת עמרית  ספדה במילות של אהבה וגעגוע לאביה." אבא שלנו, סבא אבי, סבא רבא אבי שלנו יש רק אחד! אבא!

אבי שגיא…

הטלפון שתמיד חששתי ממנו הגיע ביום רביעי שעת בוקר מוקדמת, שעון ארה"ב. דגנית הייתה על הקו אבל לא שמעתי אותה. כבר הבנתי והעדפתי לספר לעצמי סיפור אחר. להיתלות בתקווה. בסיכוי הקלוש שגם הפעם, אבא, תצא מזה. הדקות חלפו ושכנעתי את עצמי שבטח מנסים לייצב את מצבך. הרי אתה אבא שלנו, ששום דבר לא היה לך קשה מידיי, בעייתי מידיי, מפחיד מידיי..אתה שנסעת לבדך בלילות החשוכים על וספה מטבריה לקיבוץ חוקוק בימי הפדאיון, שרדת מלחמות וקורונה, אז זה קטן עליך. והטלפונים לא פוסקים…אראל, אופק, ושוב דגנית…רגעי תקווה ואז ההודעה האחרונה. ומרגע זה, הכל שקט מסביבי, לא שומעת ולא רואה. לא מאמינה. הלב מסרב לקבל בשורה כ"כ קשה.

אבא שלנו, ה-אבא, איננו.

איך אורזים 90 שנות חיים של אבא כמוך?- מיום לידתך במאה שוערים בירושלים, שם גרו סבא וסבתא שלך, ועד יומך האחרון בעפולה. מהסיפורים שסיפרת לנו שוב ושוב על סבתא שלך שדיברה רק יידיש, שמכרה רבע עוף בשוק וכעסה עליך, "גיי אבעק" ביידיש כשביקשת ממנה, " סבתא, תני לי גרוש לקנות ממתק".

כמה צחקנו כל פעם מחדש על היידיש שלך. וכמה חשוב היה לך לשמור על השורשים האלה במאה שוערים. היה לך חשוב שנראה את הדירה של סבא וסבתא שלך ( דירה מפורסמת, שהיום גרים בה רוחל'ה ויואל גרוייס). וכך יום אחד הגענו לביקור בשכונה בה נולדת. אבל שכחת להזהיר אותנו להתלבש כראוי וכך מצאנו את עצמנו תחת מתקפה ונסנו משם כל עוד נפשנו בכפנו. גם זה הפך סיפור שחרשנו עליו עשרות פעמים…

איזה אבא מדהים אתה. אבו-ל בנאת גאה ב-3 בנותיך, רקפת, דגנית ואני. תמיד אמרת שהיית רוצה עוד 3 כאלה. ה-כל נתת לנו, כמה אהבה! נתינה אינסופית! תמיד שאלת אם אנחנו צריכות משהו, עוד משהו. תמיד מוכן וזמין בכל יום, בכל שעה, לעזור, תמיד היית הכי בעולם בשבילנו. אבא שהגיע והסיע אותנו לכל מקום , לטיולים השנתיים, למסעות הגדנ"ע, צעדות, בייביסיטרים מסביב לשעון, הסעות לבסיסים, ביקורים בסינגפור, האבא שפתח לנו את הדלת בלילה כשחזרנו מבילוי, כשהאוטו עוד לא עצר בחניה. לא ישנת, חיכית לנו. תמיד בהיכון לצאת לקראתנו, "פפת? דגנית? עמרית'לה?

ואמא- בשביל אמא היית מוכן להוריד את הכוכבים מהשמים. הייתה לכם שותפות מושלמת שהקרינה עלינו, הבנות, הנכדים והנינים. טיפלתם באמא בשנותיה האחרונות במסירות נפש. היית לה הידיים והרגליים, נענית לכל בקשה שלה. קלה כקשה. ביחד עם אמא, טיפחתם אותנו, הענקתם לנו רק את הטוב ביותר, בחום ובאהבה, בחינוך, באהבה למוזיקה ובהשכלה גבוהה. היית רץ איתנו לחוג ציור בבית אשכול, לחוג ריתמיקה וריקוד, לחוג גרפיקה באוהל שרה, לשיעורי המוזיקה ולשיעורי נהיגה.

מה שצריך, מתי שצריך. "

בפנימייה בה עבד לצד היותו נהג טיפח במסירות באהבה גינות נוי צבעוניות ואיים של פריחה ,  ידע לפלס נתיבות אל  ליבם של ילדי הפנימייה בנועם, בסבלנות ובהכלה , האיר פנים לצוות ולילדים.

עמנואל בן סבו, לשעבר המנהל  החינוכי במרכז הילדים והנוער ספד לאבי: "אבי נפרד היום מהעולם הזה שבע ימים ומעשים, לעד אזכור את מסירותו לעבודה בפנימייה, את מחויבותו לילדים, את החדווה עימה הגיע בכל בוקר לפנימייה, רכוב על אופניו ,  עובר במשרד מאיר פנים לסובבים, מטפח את גינות הנוי ויוצא לשליחות שונות כנהג הפנימייה .

בערוב ימיו פגשתי באבי אשר על אף  המורכבויות והאתגרים הבריאותיים הגיע לבית הכנסת הגדול להתפלל , בפעם האחרונה כשנפגשנו בשמחה  כהו עיניו ואבי שאל אותי תוך שאחז בידי : " השם שלי עדיין על הכיסא?" , "בוודאי" השבתי בחיבה ולא היה מאושר ממנו.

השם של אבי שגיא כתוב לא רק על הכיסא בבית הכנסת הגדול, השם של אבי חרות בליבות רבים ובמיוחד בליבות הילדים שלימדם לאהוב פרח ולהאיר פנים. יהי זכרו ברוך."

כיתוב תמונה: אבי שגיא בחתונת מעין ודוד

הצילומים באדיבות המשפחה.

כיתוב תמונה: אבי שגיא עם שלושת יהלומי חיו ,הבנות רקפת, עמרית ודגנית

כיתוב תמונה: הסבא הגאה , עם נכדיו הטייסים ינון, דור והחתן עופר