גידולים במערכת השתן

אורולוגיה-אונקולוגית מהווה תחום מרכזי וחשוב במסגרת הרפואה האורולוגית. זהו תחום העוסק במניעה, גילוי, טיפול ומעקב אחר גידולים במערכת השתן (כליות ויותרת הכליה, שופכנים, שלפוחית,ושופכה ) בגברים ונשים כאחד, או במערכת המין (ערמונית, אשכים, פין) אצל הגבר. זהו תחום שמתחדש ללא הרף, משלב גישות וטכניקות טיפוליות רבות ומגוונות ומתבצע תוך שילוב בין גורמים רפואים וסיעודיים שונים. המרפאה האורו-אונקולוגית במרפאות לין מהווה מרכז להערכה והכוונת החולים עם גידולים במערכת השתן והמין לטיפולים השונים הדרושים להם , בין אם על ידי טיפול ניתוחי,זעיר- פולשני או אחר, בבית החולים , או על ידי טיפולים במסגרת מרפאות לין או אחר . השרות עובד בתאום ושילוב עם המחלקה האורולוגית בביה"ח כרמל והשרות האונקולוגי שבמ.ר. לין.

סרטן ככלל מהווה את סיבת המוות השניה בשכיחותה באורלוסיה הכללית וגורם תחלואה משמעותי. מחלת הסרטן פוגעת לעיתים קרובות לא רק בגופם , אלא גם בתפקודם הנפשי והכללי של החולים ומשפחותיהם.

מחלת הסרטן איננה מחלה אחת אלא אוסף של מחלות נפרדות המורכבת מלמעלה מ- 200 סוגים שונים. בגוף האדם מערכות , איברים ורקמות רבות ומגוונות,- כולן מורכבות מאבני בנין קטנות הנקראים תאים.ההבדל בין סוגי מחלות הסרטן תלוי בסוג האיבר, סוג התאים ותהליכים ביולוגים שונים. כל תא בגופנו יוצר באמצעות חלוקה דור חדש של תאים ובסיום מחזור החיים שלו, מת ונעלם. כאשר תהליך מבוקר זה משתבש והתאים מתרבים ללא שליטה נוצר גוש תאים הנקרא גידול. גידולים, בכל איבר בגופנו, יכולים להיות שפירים או ממאירים.

  • בגידול שפיר – התאים אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף. אם זאת גם גידול שפיר, שמימדיו גדולים עלול ללחוץ על איברים סמוכים, ולהסב נזק או כאב.
  • בגידול ממאיר (סרטני) – יש לתאים יכולת חודרנות והתפשטות לאיברים אחרים בגוף. ללא טיפול עלולים תאים סרטניים לפלוש לרקמות סמוכות ואף לנדוד ולהגיע לאיברים אחרים בגוף. תאים שנדדו, באמצעות מחזור הדם או מערכת הלימפה, נקלטו והתפתחו באיבר חדש יוצרים גושים חדשים שנקראים גידול משני או גרורה .

הגידולים במערכת השתן והמין מהווים נתח נכבד מכלל הגידולים בגברים במיוחד אך גם בנשים. השכיחות של הממאירויות האורולוגיות עלתה בעשורים האחרונים עקב העליה בתוחלת החיים (מחלות של מבוגרים וגיל המעבר) ושיפור ביכולת האבחון המוקדם (הדמייה , וכו’). בסקירה זו נעסוק בגידולים הממאירים העקריים שבהם עוסקת האורלוגיה-האונקולוגית- דהיינו סרטן הערמונית, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הכליה, סרטן האשכים וסרטן הפין.

סרטן הערמונית

זהו הסרטן השכיח ביותר בגברים (אצל 1 מכל 9 גברים) והשני בדירוגו כגורם לתמותה. לפי נתוני משרד הבריאות, מדי שנה מתגלים בישראל 2,250 מקרים חדשים וכ-380 גברים מתים ממחלה זו. גורמי סיכון משמעותיים הם גיל החולה (המחלה לא שכיחה לפני גיל 50 ,מרבית החולים הם בני למעלה מ-65 ) וקיום סרטן הערמונית אצל בני המשפחה בקרבה ראשונה. תזונה דלת שומן ומרובה בירקות ופירות מקטינה את הסיכון למחלה.

הערמונית (פרוסטטה) היא בלוטה הקיימת בגברים בלבד, ממוקמת בבסיס שלפוחית השתן ודרכה עובר צינור השתן (השופכה) אל הפין. במבוגרים הערמונית גדלה באופן טבעי בתהליך הנקרא "היפרטרופיה (גדילה) שפירה של הערמונית" (BPH) ועלולה לחסום את מוצא השתן מהשלפוחית. סימפטומים של הגדלת הערמונית הם השתנה לילית, דחיפות ותכיפות במתן שתן, תחושת שארית וזרם מוחלש עד כדי עצירת שתן. מאידך, גם סרטן הערמונית מסוגל לגרום לסימפטומים אלו, או במקרים רבים, לא לגרום לכל סימפטום.

כיצד, אם כן, ניתן לגלות את סרטן הערמונית? הברור מתחיל בבדיקת דם פשוטה ל- PSA ומבדיקה רקטאלית. ה-PSA הוא חלבון שמופרש באופן רגיל על ידי בלוטת הערמונית בכמויות קטנות לדם. כשיש סרטן בערמונית כמויות ה- PSA המופרשות גדלות ומאפשרות זיהוי המחלה בשלביה המוקדמים. בבדיקה רקטאלית יכול הרופא לחוש באצבעו את הערמונית ולבדוק האם היא מוגדלת והאם המבנה והמרקם שלה תקינים. אם עלה חשד בבדיקות אלו, יופנה החולה לביצוע ביופסיות מהערמונית מונחות אולטרא-סאונד טראנס-רקטאלי (TRUS).

השילוב של רמת ה-PSA , הבדיקה הרקטאלית , הממצאים בבדיקה הפתולוגית מהביופסיות, גיל החולה ומצב בריאותו- משוקללים כולם לצורך המלצה על הטיפול המתאים ביותר לכל חולה חולה. מגוון של טיפולים אפשרי בסרטן ערמונית ויכול להיות ניתוח לכריתת רדיקאלית של הערמונית, קרינה (חיצונית או במחטים), הקפאת הערמונית או המסתה באנרגיית מיקרו-גל, מתן הורמונים או לעיתים מעקב בלבד. לכל טיפול יתרונות וחסרונות יחסיים אותם יש לפרט בפני החולה. הטיפול המומלץ משתנה מחולה לחולה ותלוי בדרגת המחלה, גיל ומצב החולה והעדפותיו. תופעות הלוואי העיקריות של הטיפולים השונים הן אין-אונות, בעיות אי-שליטה או של הטלת השתן וירידה בדחף המיני ברמות המשתנות בין סוג טיפול אחד למשנהו. מגוון הטיפולים במחלה גורם לא פעם לחולים לבלבול ומבוכה,- דיון פתוח ויסודי על ידי אורולוג מומחה עם החולה מהווה את הבסיס לייעוץ על הטיפול המומלץ.

סרטן הערמונית נחשב לסרטן עם התקדמות איטית יחסית לסרטנים אחרים. מאידך, אין להקל ראש בהשפעתו הדרמטית על תוחלת החיים ואיכות חייהם של אלפי החולים במחלה זו.

סרטן שלפוחית השתן

הוא הרביעי בשכיחותו בגברים , והשמיני בשכיחותו בקרב נשים , כגורם תמותה מסרטן הוא שישי-שמיני בדירוגו. בישראל מתגלים מדי שנה כ-1000 מקרים חדשים . עקב שיעור הישנות (חזרה) גבוה מדורג סרטן השלפוחית במקום שני בהארעות ((prevalence,כלומר מספר החולים במחלה הקיימים בזמן נתון. גורמי סיכון העקריים לסרטן זה הינם עישון,חומרים מסרטנים תעשייתים ספציפים (צבעים), גירויי או דלקת כרונית של רירית השלפוחית. התסמינים השכיחים הם שתן דמי (המטוריה) או עקבות דם בבדיקת שתן. מאידך, גם סימפטומים ממושכים דמויי דלקת בדרכי השתן כגון כאבים,אי-נוחות ,דחיפות (חוסר יכולת להתאפק) ותכיפות (תדירות גבוהה) בהטלת השתן,- מרמזים לעיתים על מחלה ודורשים בירור אורולוגי על ידי בדיקות שתן , בדיקות הדמייה וציסטוסקופיה (תצפית לתוך השלפוחית) .

מרבית מקרי סרטן שלפוחית השתן הם מתאי האפיתל המעבר (TCC) של רירית הדופן הפנימי של השלפוחית. מרבית הגידולים מוגבלים לרירית השלפוחית ולפיכך נחשבים לשטחיים. עקב הסיכוי הגבוה (בכ-70% מהמקרים) לחזרה (להישנות) גם לאחר הכריתה באיזורים נוספים בשלפוחית,- מטרת הטיפולים והמעקב אצל מרבית החולים היא לזהות בעוד מועד הישנות של גידול וטיפול בו כל עוד הוא בשלב השטחי . הטיפול הראשוני, ולרוב גם הבלעדי הוא כריתה אנדוסקופית של הגידולים (TURBT) מהדופן, ללא צורך בפתיחת השלפוחית. בגידולים שטחיים בעלי פוטנציאל אגרסיבי מוסיפים שטיפות לתוך כיס השתן בתרכיבים חיסוניים או כימוטרפים, או שטיפות תוך חימום פנימי של כיס השתן (בטכנולוגית ה"סינרגו"). לעיתים, במצב מתקדם יותר, חודר הסרטן לתוך דופן (שריר) השלפוחית , מצב המוגדר כסרטן פולשני. לחולים אלו יש סיכון גבוה להתפשטות המחלה ולפיכך נדרש להם טיפול רדיקאלי יותר. במידת הניתן מומלץ להסיר את השלפוחית (כריתה מלאה\רדיקאלית) תוך יצירת שלפוחית תחליפית מקטע מעי או יצירת דרך חלופית לניקוז השתן. בחולים מסויימים ניתן לחליפין לטפל בהקרנה, כימותרפיה או שילוב של חלק מהשיטות.

סרטן אפיתל המעבר של מערכת השתן העליונה (אגני הכליות והשופכנים) שונה מזה של השלפוחית בעיקר בהשלכות שיש למיקומו על הטיפול האפשרי. זהו ביטוי לא שכיח של TCC אשר לעיתים מחייב כריתת הקטע הנגוע בשופכן , או לעיתים את השופכן והכליה במלואם.

סרטן הכליה

שביעי בשכיחותו בגברים, חמישי עד שמיני בדירוגו כגורם תמותה מסרטן. בישראל מתגלים מיידי שנה כ-650 מקרים חדשים. סרטן זה מתגלה לרוב ללא תסמינים, באופן אקראי בעת ביצוע הדמייה ( לרוב סריקת אולטראסאונד ו\או CT) בגלל סיבות אחרות. תסמינים אפשריים הם שתן דמי, כאב עמום חום ממושך או ירידה במשקל. אבחנה תתבצע לרוב על סמך מראה הנגע שבכליה בהדמייה, כאמור לעיל.

הטיפול העיקרי בסרטן הכליה הינו ניתוחי. כשמדובר בגידול קטן במיקום מתאים ניתן לשקול כריתה חלקית של הנגע. במקרים אחרים יש לעיתים להסיר את הכליה במלואה. את הניתוח ניתן לבצע בגישה פתוחה או באופן לאפארוסקופי (באמצעות מכשור יעודי דרך חתכים זעירים בעור. שיטה חדשנית של הקפאה ((Cryoablation ניתנת לישום במקרים מיוחדים בגידולים קטנים יחסית.

חולים שאצלם הסרטן פרץ אל מחוץ לכליה לאיברים אחרים מופנים לקבלת טיפול מערכתי באימונוטרפיה Immunotherapy, טיפול שמפעיל את מערכת החיסון של הגוף כנגד הגידול. טיפולים חדשניים יותר כגון תרופות שמעכבות גדילת כלי דם המספקים את הגידול יכנסו לשימוש בעתיד הקרוב.

סרטן האשכים

סרטן האשכים אינו גידול שכיח, בישראל מתגלים מיידי שנה כ- 130 מקרים חדשים. התסמינים הנפוצים הם נפיחות, תחושת כובד או מישוש גוש מוצק באשך. בדיקה עצמית הינה פשוטה ומומלצת פעם בחודש לאחר מקלחת (כאשר שק האשכים רפוי). תסמינים כגון כאבי גב או שיעול עלולים להצביע על מחלה מתקדמת. סיכון מוגבר קיים אצל גברים שסבלו מאשך טמיר (שלא ירד לשק האשכים) בילדותם, או במידה והאב או אח חלו בסרטן זה. סרטן האשכים הוא לרוב ממקור תאי נבט ומתחלק לסמינומה (בעיקר בגברים בגילאי 35-55 ) ושאיננו- סמינומה ( נפוץ בקרב גברים צעירים בגילאי 15-30). האבחנה מתחילה בדרך כלל בבדיקת רופא המשפחה\האורולוג, ממשיכה בסקירת אולטראסאונד של האשכים ובדיקת דם לסמני סרטן ספציפיים. ממצא של גוש בתוך האשך מכוון לרוב לנוכחות גידול ומחייב כריתת האשך. במקרים מיוחדים נדרשת ביופסיה מקדימה במהלך הנתוח ונשקלת האפשרות לכריתה חלקית של הגוש מתוך האשך. הסרה של אשך אחד אינה משפיעה על היכולת להשיג זקפה או להביא ילדים. למעוניינים בכך ניתן להשתיל בשק האשכים אשך מלאכותי תחליפי להשבת המראה הרגיל. המשך הטיפול הנדרש לאחר כריתת האשך מותנה במספר גורמים , ביניהם – סוג הגידול ומאפיינים נוספים בתשובה הפתולוגית מהניתוח, סקירת CT של הבטן והחזה, רמת סמני הסרטן ועוד. במקרים רבים מספיקה כריתת האשך וכל שנדרש מהחולה הוא הענות גבוהה לפרוטוקול מעקב, צפוף בתחילה ומרווח יותר בהמשך. במקרים אחרים קיים יתרון לטיפול כימוטרפי או הקרנות או לעיתים לניתוח הסרת בלוטות לימפה איזוריות. לחולים המיועדים לטיפולים מתקדמים מומלץ לשמר זרע (אם ברצונם להביא ילדים בעתיד), שכן צפויה פגיעה, ולו גם זמנית, בפוריות. סרטן האשכים רגיש לטיפול כימוטרפי ולהקרנות כאחד. ולטיפולים אלו, גם במצבים מתקדמים ,שיעור הצלחה גבוה. למעקב יסודי לאחר הטיפולים קיימת חשיבות גבוהה עקב הסיכון להישנות המחלה מחד , והסיכוי הרב לטיפול יעיל וריפוי , מאידך.

סרטן הפין

סרטן הפין נדיר למדי, ומהווה כ-1 אחוז מכלל סוגי הסרטן בגברים. סרטן זה נדיר בקרב זכרים שנימולו בילדותם,- לפיכך בישראל, בה נפוצה ברית המילה בקרב היהודים והמוסלמים כאחד, יש רק מקרים מועטים בשנה. מילה בגיל מבוגר איננה מגינה מפני המחלה. שכיחות המחלה קשורה גם להגיינה של הפין, לגירוי או דלקת כרונית ולעישון. המחלה מופיעה בעיקר בקרב גברים בגילאים 70-50 . סימני המחלה יהיו לרוב הופעה של נגעים על הפין (פצע , יבלת, כתם אדום או לבן בעור)שאינם נרפאים ומחייבים לפיכך בדיקת רופא. הברור מתבצע על ידי בדיקת הפין ואיזור המפשעות לנוכחות בלוטות, ביופסיה של הממצא החשוד וצילומי CT לשלילת התפשטות מקומית או מערכתית.

הטיפול מותאם למצב המחלה ומידת התפשטותה ומתחיל בכריתת הגידול. במחלה שבשלב מוקדם שיעור ההחלמה לאחר כריתת הגידול הינו גבוה ולא נדרש טיפול נוסף. אם הגידול התפשט לבלוטות הלימפה שבמפשעה, יש לכרות גם אותן. במקרים מסויימים או מתקדמים נדרש טיפול משלים בהקרנות ו\או כימוטרפיה.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here