מנכ"לית המכללה הטכנולוגית נוף הגליל , מרב ששון אמויאל מחזקת את קריאתו של יעקב דור מרכז פורום המכללות הטכנולוגיות ומנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע, בקריאתו להצלת ההשכלה הטכנולוגית במדינת ישראל: " זוהי שעת מבחן לכל המתמודדים והמועמדים המבקשים את אמון הצבור, מדינת ישראל חייבת תעשייה עוצמתית , טכנולוגיה מתקדמת והנדסאים בחזית התעשייה כקטר המניע את גלגלי הכלכלה הישראלית."
"בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז הטלטלות הביטחוניות והכלכליות שעוברת ישראל, הולכת ומתחדדת ההבנה כי חוסנה של מדינה אינו נמדד רק במספר המטוסים, הטנקים או מערכות ההגנה שברשותה. עוצמה לאומית נשענת גם על היכולת לייצר, לפתח, לתחזק ולחדש. בדיוק בנקודה הזו נמצאת ההשכלה הטכנולוגית – אחד ממנועי הצמיחה החשובים ביותר של מדינת ישראל, אך גם אחד התחומים שסובלים במשך שנים מהזנחה ומתת-תקצוב. כך פתח יעקב דורי מרכז פורום המכללות הטכנולוגיות ומנכ"ל המכללה הטכנולוגית באר שבע את איגרת קריאת ההשכמה לנבחרי הציבור הנוכחים ולאלה המתעתדים להיכנס בשערי קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות, עוד מוסיף דורי:
אך למרות המשמעות הקריטית של ההשכלה הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, הצורך בחיזוק הענף כמעט לא נדון במערכת הבחירות. מקבלי ההחלטות מוכרחים להתעשת בדחיפות ולהפסיק להתעלם מהמציאות. המערכת שרויה במשבר שאם לא נטפל בו עכשיו, כולנו נשלם את המחיר.
המציאות הנוכחית ממחישה עד כמה המשק הישראלי תלוי באנשי מקצוע טכנולוגיים. תעשיות הביטחון, ההייטק, האנרגיה, התחבורה, הבנייה, התעשייה המתקדמת ומערכת הבריאות – כולן נשענות על הנדסאים מיומנים. אלה הם האנשים שמתרגמים רעיונות למוצרים, מחקר לייצור וחדשנות ליכולת מבצעית וכלכלית. ללא כוח אדם מקצועי, גם הטכנולוגיות המתקדמות ביותר אינן מיושמות בשטח.
בהיבט הביטחוני, תרומתה של ההשכלה הטכנולוגית היא מכרעת. הנדסאים, בוגרי המכללות הטכנולוגיות, מובילים את המערך הטכנולוגי בצה"ל. מערכות הנשק המתקדמות, אמצעי המודיעין, הרחפנים, מערכות ההגנה האווירית והציוד הלוגיסטי דורשים אלפי אנשי מקצוע מיומנים לתכנון, ייצור, תחזוקה והפעלה. מלחמות אינן מוכרעות רק בחזית הלחימה, אלא גם בעורף – במפעלים, במעבדות, במרכזי הפיתוח ובקווי הייצור. ככל שמדינת ישראל מבקשת לשמר עצמאות ביטחונית ולהפחית תלות בגורמים חיצוניים, כך היא נדרשת להשקיע יותר בהכשרת כוח אדם טכנולוגי איכותי. ביסוס עוצמתה וחוסנה של מדינת ישראל עובר דך חיזוק ההשכלה הטכנולוגית.
גם מבחינה כלכלית מדובר בצורך אסטרטגי. המשק הישראלי מתמודד בשנים האחרונות עם מחסור מתמשך בהנדסאים ובבעלי מקצוע טכנולוגים. רק כ-13% מהלומדים בהשכלה הגבוהה בישראל פונים למסלולי הנדסאים. חברות רבות מתקשות לגייס עובדים מיומנים, פרויקטים מתעכבים בשל מחסור בכוח אדם, והפער בין צורכי התעשייה לבין מספר הבוגרים הולך ומתרחב. המחסור הזה פוגע בפריון העבודה, ביכולת למשוך השקעות, בצמיחה ובכושר התחרות של ישראל בזירה הבינלאומית. הוא פוגע בחוסן הלאומי.
דווקא בתקופה שבה העולם עובר מהפכה טכנולוגית מואצת, אסור למדינת ישראל להישאר מאחור. אם לא יוכשרו מספיק הנדסאים ומהנדסים יישומיים, לא נוכל להמשיך ולהוביל בתחומים שבהם נבנה היתרון היחסי של המדינה במשך עשרות שנים. לפיכך, נדרש כיום יעד לאומי ברור ומדיד: העלאת שיעור הלומדים במסלולי ההשכלה הטכנולוגית מ-13% לפחות ל-25% מכלל הלומדים בהשכלה הגבוהה בתוך עשור.
אך לחשיבות ההשכלה הטכנולוגית יש גם ממד חברתי עמוק. היא מעניקה לצעירים ולמבוגרים כאחד מסלול מהיר ואיכותי להשתלבות בשוק העבודה, עם מקצוע מבוקש, שכר ראוי ואפשרויות קידום. עבור רבים, זו הזדמנות אמיתית למוביליות חברתית ולהשתלבות בפריפריה ובמרכז כאחד. השקעה במסלולים טכנולוגיים, שרבים מאלו שלומדים בהם חיים בפריפריה, מחזקת אוכלוסיות מגוונות, מצמצמת פערים ומאפשרת למשק ליהנות ממאגר רחב יותר של עובדים מקצועיים.
למרות זאת, במשך שנים נוצר בישראל מצב שבו המסלול האקדמי נתפס כמודל הנחשק, בעוד שההשכלה הטכנולוגית נדחקה לשוליים, אף שבמקרים רבים היא מעניקה מענה טוב יותר לצורכי המשק ומובילה להשתלבות מהירה בתעסוקה איכותית. הגיע הזמן לשנות את התפיסה המעוותת. השכלה טכנולוגית אינה מסלול "חלופי" – היא מסלול מצוינות בפני עצמו, המחייב ידע, מקצועיות ויכולת יישומית גבוהה. מסלול שבוגריו תורמים תרומה מכרעת לעתידה הביטחוני, הכלכלי והחברתי של ישראל.
על היעד להיות מעוגן בתוכנית ממשלתית לאומית ורב שנתית, שתכלול השקעה בחינוך הטכנולוגי כבר בבתי הספר, הרחבת מסלולי ההנדסאים במכללות הטכנולוגיות הקיימות, חיזוק מרכזי הידע הפרוסים ברחבי הארץ, הרחבת מערך המלגות, שיתוף פעולה הדוק עם התעשייה, והכרה בלימודי ההנדסאים כשווי ערך לתואר ראשון טכנולוגי.
במקביל, על המדינה לעצור את המגמה של פתיחת מסלולי הנדסאים ומוסדות הכשרה חדשים ללא תכנון לאומי וללא בחינת הצורך האמיתי. פיזור בלתי מבוקר של מסלולי הכשרה כמעט בכל מוסד חינוכי מחליש את מרכזי הידע הקיימים, מפצל משאבים, פוגע באיכות ההכשרה. על המדינה לרכז את ההשקעה בחיזוק ובהרחבת פעילותן של המכללות הטכנולוגיות הקיימות, שלאורך עשרות שנים הוכיחו את יכולתן להכשיר הנדסאים איכותיים ולספק למשק הישראלי את ההון האנושי הנדרש לצמיחתו.
לא ניתן עוד להצדיק את פערי התקצוב העמוקים בין המכללות הטכנולוגיות, המתוקצבות על ידי משרד העבודה, לבין המכללות האקדמיות המתוקצבות באמצעות המועצה להשכלה גבוהה. שני סוגי המוסדות ממלאים תפקיד לאומי חיוני בפיתוח ההון האנושי של ישראל, ועל כן על המדינה לקבוע אמות מידה שוויוניות והוגנות לתקצוב, כך שהמכללות הטכנולוגיות יוכלו להעניק לסטודנטים תשתיות, מעבדות, סגל אקדמי ושירותים ברמה הראויה ולמלא את ייעודן הלאומי.
ישראל ידעה בעבר להפוך את ההון האנושי שלה למקור עוצמתה המרכזי. גם כיום, בעידן של אתגרים ביטחוניים, תחרות כלכלית ושינויים טכנולוגיים מהירים, החתירה לשמירה על היתרון הטכנולוגי עוברת דרך השקעה באנשים.
הבחירות הקרבות צריכות להוות לכולנו צלצול השכמה, הן לציבור והן למפלגות שמבקשות את כולנו. מי שמבקשים להנהיג את ישראל בשנים הבאות, חייבים להציג פתרונות בתחום חיוני וקריטי לעתיד של כולנו. הגיע הזמן לתקן סדרי עדיפויות מעוותים, להשתחרר מהתפישות הישנות, ולהציב את ההשכלה הטכנולוגית בעדיפות לאומית עליונה. חיזוק הענף אינו הוצאה תקציבית – הוא השקעה ארוכת טווח בביטחון הלאומי, בחוסן הכלכלי ובחברה הישראלית כולה. כדי להבטיח את חוסנה ועתידה של ישראל, יש להתחיל בבניית דור העתיד של אנשי המקצוע שיבנו, יפתחו ויגנו עליה."
