תרצה ריבק לפורשים: "הותרתם רישומכם וחותמכם במכללה"
צוות המנהלה ,בראשות מנכ"לית המכללה הטכנולוגית נוף הגליל, תרצה ריבק, נהנה מיום גיבוש מעשיר ומרגש ששיאו היה מסיבת פרידה מהעובדים הפורשים לגמלאות, מנהלת החשבונות הבכירה צאלה קמינסקי, מנהל מערך האחזקה שמעון ז'נו. "אני מאחלת לחברים היקרים ברכה והצלחה, פנסיה של אושר ושמחה, בריאות איתנה ושלווה" ברכה המנכ"לית. הפורשים הנרגשים הודו על האירוע המושקע.
זה היה ללא ספק מעמד מרגש של אוהבים, מעמד פרידה משלשה אנשים משמעותיים, כל אחד בתחומו במכללה הטכנולוגית נוף הגליל, צאלה קמינסקי, מנהלת החשבונות הבכירה והמסורה, שמעון ז'נו, מנהל מערך האחזקה ופרוספר בן חמו, מנהל הקפיטריה בשלושים השנים האחרונות. השלשה נפרדו בתחילה מחברי הדירקטוריון של המכללה בטקס אישי ומרגש.
תרצה ריבק, מנכ"לית המכללה אמרה בטקס זה:
"אני מבקשת להביע את הערכתי והערכת הצוות כולו לשלשה חברים אשר היו מאבני היסוד של המכללה. צאלה קמינסקי, שמעון זנו ופרוספר בן חמו.
אנשים יקרים וחשובים אלה, הותירו רישומם וחותמם במכללה, עשו עבודתם במסירות כל אחד בתחומו, צאלה כמנהלת חשבונות מסורה, מקצועית וצנועה, שמעון כמנהל המשק אשר דאג בכל מצב שהכול יתפקד באופן מושלם, ופרוספר בן חמו אשר ניהל ביד רמה ובאהבה את הקפיטריה במשך שלושים שנה, החוט המחבר בין שלשת החברים הוא האכפתיות, מוסר העבודה הגבוה, הרצינות ובעיקר האהבה לעשייה בה בחרו.
אני מבקשת להודות לחברים היקרים ומאחלת להם ברכה והצלחה, פנסיה של אושר ושמחה, בריאות איתנה ושלווה".
אחריה ברך אורי קידר, יו"ר הועד המנהל את צאלה קמינסקי ואמר:
"הדמות הראשונה שנתקלתי בה בכניסתי בפעם הראשונה למכללה בשנת 2005 הייתה צאלה, ששאלה אותי בשקט ובדרכי נועם כיצד אפשר לעזור.
אחרי שנים רבות של עבודה, הגיע מועד השחרור (כמו בצבא) ולהיות בעל הבית על חייך וזמנך. יציאה לגמלאות זה לא בהכרח דבר רע, ואני מדבר מתוך ניסיוני האישי. אין רגע משמעם ותמיד בתנועה.
המדענים בעולם קבעו שהיום הגיל הביולוגי המופיע בתעודת הזהות אינו פקטור קובע ומכל גיל צריכים להפחית לפחות 15 שנה, הרי עוד שנים רבות של הנאה וכיף לפנייך.
כאן במכללה ובמיוחד ועד המנהל, נזכור עוד זמן רב את המסירות, ההתמדה וההשקעה שלך בעבודתך. אף אחד לא ישכח איזה אדם מקצועי, ישר ומסודר היית בעבודתך, עזרת לכל אחד ולכל בעיה מצאת פיתרון בנועם. לקבל ממך מסמכים לחתימה, עם הערות קטנות בצד על מנת להבין בקלות במה מדובר, לא אשכח.
החיוך המאיר, הנועם והצניעות, יחסרו לנו כאן עד מאוד. תודה לך על כל השנים ותודה מיוחדת על כל מי שאת.
עם יציאתך לפנסיה, צאי עם כוחות חדשים ורעננים לדרכך החדשה, גלי עולם שלם של אפשרויות, נצלי את הרגעים היפים עד תומם ודעי ליהנות מכולם.
בשמי ובשם כל חברי ההנהלה מאחלים לך עוד שנים רבות של בריאות שזה החשוב מכל, בפרט בימים טרופים אלה של קורונה, ליהנות מהמשפחה ורק טוב בחיים, אושר ושמחה".
את שמעון ז'נו בירכה סגנית מנהלת בית הספר להנדסאים, אריאלה דוייטש שאמרה:
"עם סיום עבודתך במכללת נוף הגליל ששינתה את שמה את פניה נזכר גם בשנים הראשונות שבהם התקבלת למכללת נצרת עילית יזרעאל .
התחלת לעבוד בשנת 1997 כמדריך בבית הספר התעשייתי של המכללה
היית מדריך ואחראי על הילדים שהמכללה עזרה להם לרכוש מקצוע ותעודת סיום
לימודים תיכוניים, למרות הבעיות והקשיים שהיו להם .
אומנם המסלול לא האריך ימים אבל הנהלת המכללה מיד גילתה
את כישוריך המקצועיים והארגוניים וגייסה אותך לצוות האחזקה של המכללה .
כחבר צוות האחזקה בלטת ביכול הארגון שלך ובהנהלת צוות עובדים ומונתה
למנהל רכש ולניהול המחסן , תפקיד שהתגלה כתפור עליך .
במהלך השנים עברת בניית קומה , רכישות אין ספור של מחשבים ריהוט וציוד משרדי וטכנולוגי תמיד אפשר היה לסמוך עליך שתדע מה צריך לרכוש ותגיע לספקים המתאימים וכמובן גם למחירים הטובים ביותר, בהחלט אפשר לומר שחסכת למכללה כסף רב במהלך השנים .
אני יודעת שחשבת על יציאה לפנסיה לא פעם אבל אני גם מבינה מדוע לא עשית זאת,
לא פלא שאחרי כל כך הרבה שנים של שותפות לעשייה ,להתפתחות המכללה, כאחד שטיפל ותחזק את הבניין העתיק הזה, הכיר כל פינה ידע היכן נמצא כל מחשב כל כיסא כל שולחן ,ניהול מחסן מסודר , כאחראי על התחזוקה ,הניקיון ,והגינון של הבניין לאורך כל השנים באמת קשה להיפרד.
עברנו הרבה ביחד, שמחות ואירועים עצובים, קולגות שהיו ועזבו, מנהלים שהתחלפו במהלך חצי יובל, לא הולך ברגל .
אבל מגיע הזמן שלמרות הכול יש משפחה בבית שממתינה לשמעון הבעל ,האב, הסבא שיהיה עבורם במשרה מלאה. ואנחנו מכבדים את זה מאוד ומאחלים לך שתהנה מכל מה שיש לך .
המון בריאות אריכות ימים והמשך בפעילות כי אנחנו מכירים אותך אתה לא יודע אחרת."
לאחר הפרידה מחברי הדירקטוריון, התקיימה מסיבה מרגשת לפורשים במקום מקסים ומיוחד "וייד אופן" ברמת ישי, בניהולה של מיה וייד, ובהפקתה של לימור פריד מנכ"לית הפקות 'מור וקינמון', טקס הפרידה היה שיאו של יום גיבוש מיוחד.
מנכ"לית המכללה תרצה ריבק בירכה את הפורשים בהתרגשות רבה ואמרה:
"צל ואלה במצלול צאלה ,מרעיפה מצילה המסוכך , הנעים , המעניק , העוטף , המרגיע , הנינוח.
כזו צאלה היקרה שלנו, נעימת הליכות מאירת פנים מקדימה שלום לכל הנקרה בדרכה .
צאלה היקרה
זכיתי לעבוד עימך , לעמוד על איכויותייך הסגוליות ,פגשתי באשה מקצועית, חכמה, נחבאת אל הכלים ,
שמך הטוב והמכובד יצא אל מחוץ לכותלי המכללה , בזכות עבודתך המסורה, המדויקת , זכית להערכה מכל הסובבים אותך ואף זכית בציון לשבח על ידי הועדה לביקורת שהביעה התפעלותה על עבודתך.
בכל יום הגעת למשרד חדורת שליחות , ברכת את כולם בקולך החרישי ,דאגת שכל רגע בעבודה ימוצה עד תום , שלטת בחומר בכל זמן נתון , שמחתי לבואך וסמכתי עלייך במאת האחוזים.
צאלה היקרה
נוכחותך הנעימה והשקטה חסרה לנו מאוד,אך בטוחה אני כי אשה מקסימה כמוך תדע להינות מימי הפנסיה , תמשיך לעשות וליצור בחדווה ובשלווה.
אני מבקשת בשם כל החברות והחברים להודות לך מקרב לב על מי שאת ועל הכבוד לעבוד איתך , המשיכי להצל באהבה על אוהבייך .בריאות, שלווה ונחת , כל שתבקשי , לו יהי".
ואת שמעון זנו ברכה המנכל"ית :
"יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב" כתב נעים זמירות ישראל , דוד המלך בתהילים ,והוסיף "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל – אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", נדמה כי כשנכתבו מילות הלל אלה לאדם העמל, היוצר, הבונה, עמד יקירנו שמעון לנגד עיני המשורר.
שמעון היקר הגיעה השעה , שעת פרידה , בשם הצוות כולו ומאות הסטודנטים והסטודנטיות אני מבקשת להודות לך מקרב לב ,
להודות לך על היותך בן אדם, " מענטש"
על היותך מסור לעבודתך באופן מעורר התפעלות
על מקצועיותך ודאגתך לקופת המכללה בהצעות המחיר,
על חיוך של בוקר , יעילות של צהריים ותודה בעת בין הערביים
עשייתך ניכרת בכל , החותם שהותרת הינו משמעותי ביותר.
שמעון היקר
ראית במכללה בית שני , החיבור הטבעי שלך אל הצוות, היה מיוחד במינו ,
לנו הייתה תחושה של משפחה בה אתה היית איש הצבא לשעבר אשר הביא עימו ניסיון עשיר וקבלות ביצוע
כעת אתה יוצא לדרך חדשה , יותר זמן איכות עם רעייתך היקרה , יותר זמן איכות עם הילדים וסבא במשרה מלאה.
בטוחה אני כי המשפחה שלך תהנה מחכמתך , מאהבתך ואנו כאן במכללה יודעים שזה יותר ממגיע לך.
שמעון היקר , בהצלחה בכל אשר תעשה , כבר מתגעגעים".
ולקינוח ברכה המנכלי"ת גם את פרוספר בן חמו
"הצבא צועד על קיבתו, המכללה צועדת על מטעמיו של השף שלנו פרוספר היקר.
אחד מסימני ההיכר המיתולוגיים של המכללה הייתה הקפיטריה, אמרת בן חמו אמרת מכללה .
זכינו במשך כל השנים להנות מהטוב, מהשפע, מהעושר והגיוון שפרוספר העניק לנו בממלכתו.
פרוספר היקר , כמו האוכל שהגשת באהבה ,כך אתה , צבעוני, טעים , נעים , מאיר פנים , מכבד ובעיקר מותיר טעם של עוד.
ראית במכללה , לא רק מקור פרנסה אלא ממש חלק משמעותי בחייך , השכמת עם שחר לקפיטריה ומששקעה החמה שבת לביתך , עייף אך מאושר, שבע מחוויית ההסעדה בה פינקת את הסטודנטים ואת הצוות שהחזיר לך אהבה.
פרוספר היקר, בחרת, לאחר כשלושים שנה לתלות את הסינר לכבות את התנור , אך ברבים רבים במכללה הבערת אש של געגוע, נאכל בוודאי עוד קוסקוס, אך זה לא יהיה הקוסקוס של פרוספר , נתענג בוודאי על שניצל פריך , אך זה לא יהיה השניצל של פרוספר, תבלין האהבה שלך יחסר, אין ספק.
בשם הסטודנטים הרבים שפתחו את יומם בקפיטריה וסיימו אותו בקפטריה, בשמי ובשם הצוות כולו אני מאחלת לך חיים טובים של בריאות , נחת ואהבה עם משפחתך היקרה".
צאלה ושמעון התרגשו עד דמעות מסרטוני ברכות מושקעים שכלל ברכות מצוות המרצים במכללה, חברים לדרך ובני משפחה נרגשים שהעניקו להם את ברכת הדרך. השניים אף קיבלו ספרי אלבום עם תמונות מרגשות ובעלות משמעות מתחנות חייהם במכללה.
בתום הברכות והאיחולים, הודו צאלה ושמעון בהתרגשות על המחווה היפה, "זה הבית השני שלי, אני חלק משמעותי מהמקום הזה", אמר שמעון בקול חנוק מדמעות, וצאלה הודתה בהתרגשות על המסיבה המרגשת ועל הזכות לעבוד 24 שנים במכללה.
