פרופ' יוסי גמזו התרגש מאוד מספר הילדים "אריות על הגבעה" וכתב מקאמה מיוחדת

פרופ' גמזו החתום על נכסי צאן ברזל בזמר הישראלי ובהם: 'הכותל', 'סימן שאתה צעיר', 'זוהי יפו', 'אילו כל האוהבים', 'ירושלים האחרת', 'סתם יום של חול', 'בשערייך ירושלים', 'לי לך' ועוד. התרגש מאוד מצאת ספר הילדים "אריות על הגבעה" של הסופר, המחנך, המשורר והפובליציסט עמנואל בן סבו, וכתב במיוחד מקאמה מיוחדת: 'אנחנו לא נשכח אותם אף פעם'. "מעשה  חינוכי מובהק עשה הסופר והמשורר עמנואל בן סבו בספר הילדים החדש "אריות על הגבעה", שהנחילו חוויות האירוע ההיסטורי של שחרור ירושלים העתיקה" .כתב פרופ' גמזו.

המשורר הנודע, עטור ההילה והפרסים, פרופ' יוסי גמזו, מי שהעניק לזמר הישראלי מאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל ובהם השירים: 'בשערייך ירושלים', 'הכותל' ועוד. התרגש מאוד לרגל צאת ספר הילדים של המחנך, המשורר, הסופר והפובליציסט עמנואל בן סבו, "אריות על הגבעה", המספר בשפה עשירה ומיוחדת במינה את סיפור קרב גבעת התחמושת בעיני שלשת הצנחנים: ציון כרסנטי, חיים אושרי וד"ר איציק יפעת.

המשורר פרופ' גמזו כתב על הספר "אריות על הגבעה": "מעשה חינוכי מובהק עשה הסופר והמשורר עמנואל בן סבו בספר הילדים החדש פרי עטו "אריות על הגבעה", בהנחילו את חווית האירוע ההיסטורי של שחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים על ידי חטיבת הצנחנים ההרואית לילדי ישראל של הזמן הזה. המילה העברית "מסורת" בה נמסרת מורשת לאומית מדור לדור, כפי שכתוב במדרש תנחומא: "נטלו מסורות-חכמה ממשה ונתנו ליהושע" – מגלמת בחובה את מהות ההמשכיות התרבותית של עמנו, כמו במרוץ העברת הלפיד מסב לאב ומאב לבן. גם הנצחת זכרם של אותם צנחנים שנתנו את היקר מכל, את עצם חייהם הצעירים, על שחרור הר הבית, יש לה ערך פדגוגי ממדרגה ראשונה.

עמנואל בן סבו פרסם עד כה 55 ספרי ילדים.  זכה  בפרס נשיא המדינה, בפרס רחל לשירה, בפרס גרשון שופמן לספרות מקור ובאות קסת הזהב של אגודת הסופרים העברים. הוא מיטיב לספר סיפור בלשון הנקלטת על ידי קהל הקוראים הצעירים ומעניקה לו לא רק ידע, אלא גם ריגוש אמוציונאלי, ועל כך יבורך." חתם

פרופ' יוסי גמזו.

כמחווה מיוחדת לרגל הוצאת הספר "אריות על הגבעה", כתב המשורר פרופ' גמזו מקאמה מיוחדת במינה ובה מובע הגעגוע למשחררי ירושלים שנפלו בקרבות:

"אנחנו לא נשכח אותם אף פעם/

זה היה, אומרים, לפני יותר מחמישים שנה/

כשפרצו הצנחנים בלהקות אל/

תחום העיר העתיקה בירושלים, שנמנע/

כל מגע בו בין עמנו והכותל/

משך תשע עשרה שנה שבירתה של ישראל/

כמו בחרב חצויה הייתה לשניים/

ולכן ליד הכותל לא יכלו להתפלל/

יהודים רבים שבכיליון עיניים/

ייחלו לשחרורו של הר הבית השבוי/

בכבלי מלכות ירדן שצלפיה/

לא חדלו לירות עלינו, אך כמו עץ בלתי כבוי/

לא חדל לבנו להתגעגע/

והנה בעוד המון געגועינו קיימים/

נס ארע לנו פתאום וצנחננו/

שחררו בסערת מלחמת שש הימים/

את הכותל שסוף סוף חזר אלינו/

אך רבים מהם ישלמו על גודל זה המחזה/

ביקר מכל: בעצם חייהם/

ואותם הנשקפים כיום מן התצלום הזה/

ונושאים אל כותל זה את עיניהם/

לעולם לא ישכחו את קרבנם של הנופלים/

באותם ימים של נפץ ושל רעם/

ומאז עד היום, עם הוריהם השכולים/

גם אנחנו לא נשכח אותם אף פעם.