לרגל 50 שנה למלחמת יום הכיפורים אנו מביאים אליכם את סיפורה של סוללה א' גדוד 334 , ממבטם של הלוחמים.
ותיקי לוחמי סוללה א' גדוד 344 הפיקו סרט מרגש במימון פרטי לזיכרון ומורשת. הסרט מתאר את קרבות סוללת התותחים בה שרתו ואת מה שעבר עליהם מנקודת מבט אישית בארבעת הימים הראשונים למלחמה. רבים מהם לא נפגשו במשך 46 שנים ונצרו את כל האירועים הדרמטיים, הסיפורים והרגשות בתוכם. כאשר נוצר הקשר, תודות ליוזמת מספר חברים, החליטו על עריכת יום סיור במסלול הקרבות של הסוללה. בנקודת זמן זאת הוחלט גם על הפקת סרט בליווי, בימוי ועריכת אנשי מקצוע. או אז, התחילו הסיפורים לצוץ ולהופיע. כל הזיכרונות צפו ועלו כאילו האירועים קרו רק אתמול…
ההפתעה
"בחמישה לשתיים – גהינום – פצצות ממטוס, פגזים נפלו עלינו. נתתי הוראה לדלג לעמדת חליפין" – שלמה נהון – קצין עמדת תותחים.
"לסוללה נודע שהיא במלחמה מרשת הבי בי סי האנגלית" – יעקב סייג – סמל מפי"ק. (נולד בחיפה ומבלה בה את מיטב שנותיו)
"תוך שנייה אני מרגיש שחטפתי כדור בבטן. העיף אותי באוויר" – עופר רבינוביץ – מפקד סוללה.
הבלבול, ההתאוששות – והיציאה הזריזה מההלם
"ניסיתי לייצור קשר ואני לא מצליח כי כל הרשתות היו חסומות" – שלמה נהון
"התארגנו בחליפין, בוא נגיד שהביצים לא נפלו לנו – מהמפי"ק יצאו נתונים והתחלנו לירות – המלי אליעזר – קצין סוללה"מטרת הסוללה הראשונה שלנו הייתה מוזרה ומפתיעה – בתוך השטח שלנו" – יעקב סייג
החששות
"היה פחד מוות אבל לא פחד משתק" – גוטוויל (גת) אבי – משנה טכני. נולד בחיפה והתגורר בה שנים רבות.
"הסתכלתי לשמיים ואמרתי – "אלוהים עכשיו אתה צריך לעזור לנו כי המצב הוא בלתי אפשרי" ואני לא אדם דתי" – המלי אליעזר
האויב הקרוב
"אף פעם לא ירינו כל כך קרוב. אפשר היה לראות את הפגזים עפים מהקנה" – צביקה שמיר ז"ל – מפקד צוות (נפטר במרץ 2023. נולד, גדל וחי כל ימיו בחיפה. חיפאי בדם ובנפש)
"אנחנו לבד על התל – פתאום הסוללה מודיעה שאין תאורה. לא ידענו מה לעשות. אני לא מבין למה גם הסורים הלכו לישון" יוסי דגן – מפקד סוללה ומפקד תצפית תל חרמונית
נחישות
"היה תותח עם מנוע תקול. כל הלילה גררנו אותו לעמדה שבה העסקנו מטרות בקרב על החרמון. כדי להשיג כוח אש" – צביקה שמיר
מקצועיות
"צרפו אותי לסיירת מטכ"ל בקרב לכיבוש החרמון לטובת משימות מודיעין וטיווח" – דוידוביץ נחום – קצין סוללה וקת"ק.
"היה לי לילה אחד עם ארבע מטרות. לכל קנה מטרה – חשוב לך לא להתבלבל" – יעקב סייג
"הסוללה מודיעה אחרון נורה – בום. פגיעה ישירה על משאית תחמושת שעל הגשר" – יוסי דגן
נקודת מפנה – קרב עמק הבכא
"שמענו בקשר שהם בורחים. זאת השנייה הראשונה במלחמה שהבנתי שנצא ממנה בחיים – כנראה" – המלי אליעזר
גאווה
"אני אומר שאני גאה שהייתי עם חברה צעירים שלא היה לנו מושג למה שעשינו שמה". – גוטוויל (גת) אבי
תובנות
"הם בכלל לא חשבו שמגיע להם תודה"… "חשוב שהילדים והנכדים שלנו ידעו שלא עוזבים מדינה ששפכו עליה דם" – עירית שמיר – פקידה בגדוד
מה הייתה תמונת המצב?
הסוללה הייתה סוללת תותחי הוביצר 155 מ"מ. יתר שתי הסוללות בגדוד היו סוללות מרגמות 160 מ"מ. (טווח של 9.6 ק"מ) הסוללה קבלה את התותחים והתאמנה עליהם אלו מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה כדי לקבל טווח אש גדול יותר ( 17.3 ק"מ). בשלב הקריטי של קרבות הבלימה, גדוד 334 היה הכוח הארטילרי העיקרי בצפון הגולן (3 מ 5 הסוללות), וביצע את מרבית הירי הארטילרי בצפון הגולן בשלושת הימים הראשונים. הסוללה השתתפה בכל הקרבות החשובים בצפון הגולן. קרב עמק הבכא, קרבות להגנה על מוצבים וכוחות שריון, הקרב הראשון והשני לכיבוש החרמון ופעילויות מלחמתיות אחרות. הסיפורים והאירועים האישיים מעידים על נחישות, גבורה, מקצועיות, התמדה, על הרצון לסייע לשריון ולחי"ר ולכל מי שנזקק בכל מחיר, וכמובן, על הגאווה בתרומה למאבק. כל זאת – למרות תנאי הפתיחה הקשים.
נקודת המפנה בה השתתפו הלוחמים הייתה הקרב בעמק הבכא ההרואי לבלימה. קרב בו היו מודעים/ספק מודעים לעוצמתו. אבל רבים חשו כבר אז בגופם ובחושיהם את חשיבותו ואת היותו אירוע מכונן. כל מי ששמע אז את קולות ודיווחי הקשר במהלכו יכול להעיד כי גם כיום הם עדיין מהדהדים בראשו…
כך בתיאורים עניינים, יבשים ורגשיים הם מספרים על הימים שנצרבו לעד בנפשם ותודעתם.
החברים הוותיקים שכולם נושקים ו/או עוברים את גיל 70 אותו רוצים שהדורות הנוכחיים יקבלו מושג על התופת שהייתה שם, על התושייה ועל הפעולות שנעשו, על הקרבות ויתר האירועים. הם היו שם במקום הנכון ובזמן הנכון ופעלו באופן מקצועי למרות הפחד, המאמץ, העייפות והידיעות הנוראות על אובדן חיי חברים לגדוד. מאובקים, שחורים מפיח, עם עיניים אדומות וטרוטות, רגליים כבדות ולאות בכל הגוף. חווים עייפות נוראית על גבול התשישות.
אבל מצד שני: מפוקסים וחדים במידה הנכונה, חדורי מוטיבציה ומבינים שבינם לבין הגליל ובין משפחותיהם ויקיריהם לא מפריד שום כוח צבאי אחר. הם, לוחמי כל הגדוד ולוחמי תותחנים אחרים, לוחמי שריון וחי"ר ואחרים עמדו מעטים מול רבים וסייעו למדינה לעבור את המשבר המלחמתי החמור בתולדותיה – כשהחרב הייתה על הגרון.
מאז לא היו מלחמות מורכבות כאלו בתנאי פתיחה כל כך קשים.
