כמה מרגש לחזור ולקיים את המעמד הזה כאן – במקום שמסמל אולי יותר מכול – את הגבורה העברית, את מסירות הנפש, את הדבקות במשימה ואת הדאגה הלא מתפשרת – ליישוב הארץ והגנתה. ולא רק בגלל סיפורם ההרואי של לוחמות ולוחמי תל חי, אלא בגלל סיפורכם – נשות ואנשי הגליל העליון.
לפני שנה תחת אש ותצפית של החיזבאללה קיימתם כאן טקס לא רשמי, שמרתם על המסורת, חברינו גלעדי קרא את היזכור ביודעו שמחבלי האוייב מביטים בו. והינה אנחנו כאן היום ללא ספק בטוחים וחזקים יותר.
אתם כולכם סיפור של גבורה, של ציונות, של תקומה, שבא לידי ביטוי באינספור דרכים – ובהן הטקס שקיימתם בשנה שעברה. התעקשות שכל כולה קוממיות אמיתית ונחושה לנצח ישראל.
בחודש מאי האחרון נפל סמל ראשון טל שביט, לוחם חטיבת הנח"ל, סמוך לכרם שלום ליד רצועת עזה. טל, דור שלישי לאנשי כפר גלעדי. אבי-סבו של טל, היה בגדוד העבודה של יוסף טרומפלדור שאת גבורתו ואת גבורת חברותיו וחבריו אנחנו מכבדים כאן היום. וכך, בהבדל של יותר ממאה שנים נטמנו כאן, טל שביט, בן ה- 21, ומגיני תל חי. כולם מגיני ישראל! כולם גיבורי ישראל! הרוגי המדינה שבדרך וממשיכי דרכם; כולם חוליות בשרשרת איתנה, אדירה, מפוארת – של גבורה, נחישות, של עוצמה ושל אהבת העם והארץ. אלה שיצרו את מיתוס תל חי ואלה שגדלו עליו. כולם – כולם אריות שואגים.
"יש לנו מדינה חזקה", כתבו לי אנשי כפר גלעדי, בשעתם הקשה, ביום הנורא בו קברו את טל יקירם, כשהם תחת אש. "יש לנו מדינה חזקה ואנחנו – אנחנו איתנים".
שכן קרב תל חי הוא לא רק סמל לגבורה ולהקרבה. והחיבור הבן דורי הוא ביטוי מובהק למגל ולחרב, להגנה ולביטחון לעבודת האדמה ולאחיזה בקרקע. כולכם, כולם עדות לאהבת הארץ, לנכונות לעמוד וללחום בחירוף נפש על קיומה של כל נקודת ישוב בארץ ישראל, ולעובדה שההתיישבות כמו שאמר טרומפלדור – "המקום בו יעבור קו המחרשה"- היא שתקבע בפועל את יסודותיו וגבולותיו של הבית הלאומי שלנו. חודשים ארוכים, חודשי מלחמה, הוכיחו לנו היטב כי מורשתם של מגיני תל חי היא איננה רק נחלת העבר, אלא תקפה גם היום.
בחודשי המלחמה, נאלצו תושבי הצפון רבים רבים מהם לחיות הרחק מבתיהם. הרחק מהגנים ומבתי הספר ומנוף המולדת. ולאורך כל התקופה הקשה הזו הם המשיכו בגבורה עילאית: לעבד את השדות, לטפח את הפרדסים, לטעת, לזרוע, לשתול ולקטוף. לעבוד במפעלים, בלולים וברפתות. להיאחז בקרקע. ולקיים את החיים בשבועות האחרונים, מתחילים תושבי הצפון לשוב הביתה. לישובים שנפגעו. לבתים ולמשקים ולערים. אני יודע שעדיין ניצבים בפנינו אתגרים עצומים, אבל – אין לי ספק שביכולתנו לגבור עליהם ולשקם הכל – עד התלם האחרון. אין לי ספק שהצפון ישוב להיות פורח ומשגשג; ויהפוך למרחב של ביטחון, של תקווה, של מופת לתחיית ישראל אחרי חודשי לחימה ארוכים.
אנחנו בתקופה מכוננת בתולדות עמנו; תקופה של חידוש הברית בין העם לארץ מולדתו; תקופה שכולה ציונות וגבורה; תקופה שמביאה איתה גם אתגרים עצומים -בשיקום ובריפוי ובקימום חבל הארץ היפייפה הזה. אבל אני מאמין בכם תושבי הצפון, בכל ליבי, ובטוח שהנחישות שלכם תוביל את המרחב הזה ואת המדינה כולה להתחדשות ולתקווה.
ואתם לא לבד במשימה ההיסטורית הזאת: מדינת ישראל חייבת לכם חוב עצום! היא חייבת להיות שותפה במלוא מובן המילה. לא מרחוק, לא בהצעות, ביוזמות ובנאומים, אלא שותפה קשובה, שמכבדת את הניסיון ואת נקודת המבט של בשטח – של הקהילות ושל ההנהגה המקומית.
השבוע ראינו את פתיחת מערכת החינוך מחדש, למרות הקשיים, למרות החרדות ולמרות החששות. אני יודע שזה לא פשוט אבל התוצאה מרשימה ביותר, היא מצביעה על אמון מחודש בצפון. אני מברך את כל ראשי הישובים, ראשי הערים, מחלקות החינוך. אני מברך במיוחד את משרד החינוך ובמיוחד את מחוז הצפון שלו, ואת אנשי החינוך והמעש בכל הרמות על נחישותם המרשימה בפתיחת המערכת. זאת דוגמא לעם כולו שאליה אני אומר: האומה כולה צריכה להתגייס – ולעשות הכול – כדי לאפשר לצפון לפרוח מחדש בכל התחומים.
מכאן, מכובדיי, מהאתר החשוב והמקודש הזה – סמל הגבורה – נתחייב לעשות הכול כדי להמשיך ולפרוע את החוב המוסרי, הישראלי והאנושי העליון: להשיב הביתה את כל החטופים -אזרחים וחיילים – עד האחרון שבהם. אני נושא תפילה למימוש הציווי העליון של פדיון שבויים ואני נושא תפילה מכאן לשלומם ולהצלחתם של כל חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון; לנחמתן של המשפחות השכולות האהובות והיקרות; ולהחלמתם של כל הפצועים בגוף ובנפש.
מגינות ומגיני תל חי יהיו עבורנו לעד – מופת ומקור השראה לגבורה ולעמידה ללא פשרות על הגנת העם והארץ. יהי זכרם ברוך לנצח.
