בת 33, אם לילד יחיד, הגישה תביעה נגד בית החולים "העמק" בעפולה וטוענת כי עקב רשלנות רפואית, לכאורה, בוצעה לה כריתת רחם וזאת לאחר אין ספור טיפוליות פוריות אותם עברה על מנת להיכנס להריון. התובעת מעריכה את סכום הפיצוי המגיע לה במיליוני שקלים
לבית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעה על ידי תושבת הצפון בת 33 שטוענת כי רחמה נכרת שלא לצורך בבית החולים "העמק" בעפולה.
האישה, טוענת באמצעות עורכת דין לידור פוגל-אורן כי במהלך שנת 2012 ילדה את בנה הראשון והיחיד בביה"ח "משפחה קדושה" בנצרת כאשר מעקב ההריון היה ללא סיבוכים והלידה בוצע בניתוח קיסרי היות וראש העובר לא ירד. מהלך הלידה היה תקין.
ניסיון להיכנס להריון שני לקח לתובעת זמן ממושך והיא אובחנה כמי שסובלת מהידבקויות תולדת הניתוח הקיסרי הנ"ל אשר ככל הנראה מהוות את סיבת העיכוב בכניסה להריון. לאחר שנים של ניסיונות כושלים ואכזבות רבות, הצליחה התובעת להיכנס להיריון בראשית 2018 ולאור עברה המפורט לעיל, היתה במעקב הריון בסיכון בביה"ח "משפחה קדושה" בנצרת ובנוסף, טופלה ע"י רופא במסגרת קופ"ח עפ"י המלצת מנהל מחלקת נשים בביה"ח.
ביום 12.2.18 בוצעה לתובעת בדיקת us כמומלץ ובסיכום האשפוז צוין כי הבדיקה אינה מעלה חשד להריון בצלקת. ביום 16.4.18 בוצעה לתובעת סקירת איברים ע"י TVS אשר במהלכה החל דימום פעיל עם קרישי דם ולפיכך הובהלה באמבולנס לביה"ח שם הועלה החשד כי מדובר בואזה פרביה. במהלך אשפוזה העובר נמצא עם דופק, כמות המים נמצאה תקינה ומדדי עובר מתאימים לשבוע 17 בוצע USוהיא שוחררה לביתה. ביום 22.4.19 חשה התובעת כי מתחילה לה ירידת מים ומיד פנתה לבה"ח, שם לראשונה התייחסו לכך שיתכן ומדובר בשליה נעוצה ובשל הסיכון הכרוך בכך הוחלט להעבירה לביה"ח "העמק".
בכתב התביעה נטען כי הצוות הרפואי היה מודע לסיכונים האמורים והוחלט בבית חולים העמק על ריקון הרחם מתוכן ההיריון בגישה של פתיחת הבטן, ביצוע היסטרוטומיה. הניתוח בוצע בהרדמה מלאה אולם, חרף הסיכון הצפוי והבולט, במצב של שליה נעוצה, כי השליה לא תיפרד בשלמותה מדופן הרחם ועקב כך יחל שטף דם מסיבי, לא צורף מנתח כלי דם כנדרש לצוות.
התובעת טוענת כי כצפוי, ניסיון ביצוע גרידא לשם הוצאת חלקי שליה נעוצה הוביל לדימום מסיבי ביותר, כל ניסיונות עצירת הדמם כשלו והתובעת אבדה לא פחות מאשר 6 ליטר דם והצוות הרפואי החליט לכרות את רחמה של התובעת ורק בשלבים מאוחרים ביותר של הניתוח הוזעק מנתח כלי דם אולם הגעתו ארעה לאחר שרחם התובעת כבר ניכרת.
הטענה המרכזית של התובעת היא כי מיום אשפוזה בבית החולים העמק וכתוצאה מרשלנותו סובלת התובעת מעקרות ולעולם לא תוכל עוד ללדת והיא רק בת 33 אם לילד אחד.
מומחה מטעם התובעת קבע בחוות דעתו מיום 23.12.19 כדלקמן: "הצוות הרפואי הגניקולוגי לא נקט באמצעים שעמדו לרשות בית חולים העמק (צירוף כירורג כלי דם) ולא צרפו אותו לצוות בתחילת הניתוח. לצוות רופאי הנשים היה צריך להיות ברור שמצופה שטף דם בעת הניתוח, שהיולדת תימצא במצב של דימום קשה המסכן את חייה. והגישה המקובלת היא קשירת כלי דם פנימיים כאמצעי להפחית באופן ניכר את הדמם. יש להניח בסבירות גבוה ביותר שלו מנתח כלי הדם היה נמנע על צוות המנתחים מתחילת הניתוח, וביצוע קשירת כלי דם IL IAC היה נמנע כריתת הרחם…"
לאור כל האמור לעיל, העריך מומחה מטעם התובעת את נכותה בשיעור של 40% לפי תקנה 25א3 לתקנות המל"ל.
התובעת טוענת, כי נכותה התפקודית עולה לאין ערוך על נכותה הרפואית, היות ולאור נזקיה, נפגעה איכות חייה באופן ניכר, היא שקועה בדיכאון עמוק, ממעטת לצאת את ביתה וחיי הזוגיות שלה עם בן זוגה ואב בנה נפגעה קשות.
תגובת עו"ד לידור פוגל-אורן: "מדובר במקרה עצוב של תובעת צעירה מאוד ולה בן אחד בלבד, אשר חפצה בכל מאודה להביא לו אחים ואחיות רבים נוספים. חלומה של התובעת, להיות בעלת משפחה רחבה, נגוז כתוצאה ממחדלי הנתבע אשר לא פעל לפי הפרקטיקה הנדרשת בנסיבות הרלוונטיות למקרה זה כפי שנטען בכתב התביעה. חשוב להסביר כי בתביעות רשלנות רפואית יש להוכיח לא רק כי הנתבע התרשל במעשה או במחדל, אלא להוכיח בנוסף גרימת נזק וקשר סיבתי הדוק בין הרשלנות לנזק הנטען. לעתים מגיעים לפתחנו מקרים בהם הרשלנות זועקת לעין אולם בסופו של דבר לא נגרם נזק, ולהפך – מקרים בהם הנזק רב אך לא ניתן להוכיח רשלנות מצד הצוות הרפואית. חשוב לציין כי לא כל טעות מצד הצוות הרפואי תחשב רשלנות ולפי תקנות סדר דין אזרחי, בתביעה של רשלנות רפואית יש חובה לצרף חוות דעת מומחה היכול לקבוע האם אכן מדובר ברשלנות רפואית אם לאו."
