נאיל זועבי, מחנך, מנהל בית ספר בעמק ואיש שלום מוכר ומוערך, התרגש מאוד, לפני חמש שנים כאשר פגש לראשונה את רוני דותן יוזם הבאת קרון השואה לישראל.
קרון השואה המוצב ברחבת בית יד לבנים בנתניה , הינו קרון בהמות שלתוכו דחסו הנאצים עשרות אלפי יהודים בדרכם האחרונה." רוני דותן הזמין אותי אז לטקס הנחת הקרון ,זו הייתה עבורי ועבור בני משפחתי חוויה עוצמתית ומטלטלת שנצרבה בנו ומלווה אותנו כל העת" ,אומר נאיל, אשר נשא במעמד זה דברים מרגשים , תקיפים אשר הדהדו בכל הארץ .שם גם הכיר לראשונה באופן אינטימי ואישי שורדי שואה שניצלו ממחנות המוות .
לקראת יום השואה בשבוע הבא בו לראשונה בשל מגפת הקורונה לא יתקיימו טקסי זיכרון ציבוריים, החליט נאיל זועבי להמשיך במסורת שהחלה לפני חמש שנים , בקרון שהובא מאושוויץ, ולהעניק חיבוק וירטואלי אמיץ ואוהב לשורדי השואה.
נאיל שיגר סרטון אישי ובו נשא דברים לזכר הנספים ולכבוד השורדים.
"החיים שלנו מסכות, היום אלו מסכות מחוייבות מציאות שעטינו על פנינו כדי להיאבק ולבלום את מגפת הקורונה , בימי השנאה והאיבה האנושית, בימי הזוועה של גרמניה הנאצית עטו מסכות אחרות, מסכות של חיות אדם אשר בידיים חשופות רצחו, טבחו, שחטו, התעללו ביהודים ללא הבדלי גיל , כשבת שחוק על פרצופם המתועב. האסון הגדול ביותר בעולם החדש, השואה, אמור להיות תמרור אזהרה יום יומי, רגעי, למצפן המוסרי , האנושי. אני זוכר איך רוני שיתף את רעייתי, ארבעת ילדיי ואותי בקורות העם היהודי, כשנכנסנו בפעם הראשונה לקרון המוות, קירות ליבנו רעדו המפגש עם שורדי השואה, הסיפור ממקור ראשון הכה בנו, עוצמת החוויה המחרידה צורבת לי מאז בנשמה, מכסה בדוק של דמע על הנפש הסוערת, המפגש עם השורדים לא מרפה, גם ממרחק חמש שנים אני שומע את סיפורם, אחד כואב ממשנהו, כל יום, והכאב אינו מרפה.
יום השואה הנוכחי , הוא יום שואה שונה במעט, יום שואה בו איננו יכולים לחבק את השורדים, לחבק את הניצולים, להביט אליהם, להשפיל מבט ולבקש סליחה בשם העולם כולו על שלא היינו שם ברגעי האימה והתופת.
רוני היקר, העבר נא את דבריי אלה לשורדי השואה, ליבי עימם ועם בני ביתם , בני הדור השני, ליבי איתך, אתה שרואה בשואה את הסמן המרכזי להפיכתנו לבני אדם מוסריים וטובים יותר, מהכפר נין שבעמק שולח חיבוק של נחמה, חיזוק ואהבה לשורדים ובני משפחותיהם". סיים נאיל זועבי.